ילדים

לא פעם מגיעים אליי ילדים בגילאים שונים.
הוריהם פונים אליי כדי שאעזור לילדם לסבול פחות.

אחד הדברים הקשים והמתסכלים ביותר להורה, זה לראות את ילדו סובל מבלי שיש לו את היכולת או הידע לעזור לו.
ובעידן שלנו, הגיל בו מתחיל הסבל של הילדים הולך ונהיה צעיר יותר ויותר כל הזמן.

ילדים הם כמו ספוג.
כשהם קטנים הספוג ריק ורך וסופג לתוכו את הסביבה הקרובה אליו.
הוא יכול לספוג פחד (על כל צורותיו השונות) ויכול לספוג אהבה.

בגיל ההתבגרות הספוג מתחיל להתקשות.
הוא כבר כמעט מלא ואז מתחילות ה״בעיות״ והילד מתחיל לגבש את מערך האמונות שלו על החיים:
הוא יקבל החלטה לא מודעת – האם החיים קשים, מפחידים ולא הוגנים או שהם יפים ופשוטים.
זה לא שחור ולבן כמובן, אך אצל רובנו תתפתח נטיה מובהקת לאמונה כזו או אחרת על החיים.

אני רואה את זה על הילדים שאני פוגש וגם על המבוגרים שאני עובד איתם.
אני משתמש בשיטות שונות להגיע לשורש האמונות ולשנות אותן. לעיתים ניתן לשנות אותן ללא התעסקות בשורש, אלא ע״י הבאת הילד/בוגר לשקט הפנימי שלו.
שם, הכל בסדר כל הזמן.

כך או כך חשוב להבין, שלגבי ילדים עיקר העבודה תיעשה דווקא עם ההורים, היות והילד הוא שיקוף שלהם, במיוחד אם הוא עדיין גר איתם.
ראיתי את זה עשרות פעמים מולי איך כשההורה מוצא את השקט הפנימי שלו, ההתנהגות של ילדו משתנה וסימפטומים של מחלות של הילד נעלמים.

מקרים מסובכים יותר הם כשההורים גרושים ואז בד״כ הורה אחד מודע יותר לכך והשני לא.
ההורה המודע יגיע לפגישה עם ילדו, יבין ויעשה שינוי משמעותי בחייו וההורה השני ימשיך בשלו.
ואז הילד יכול לפעמים להיות לתקופה מסויימת קצת מבולבל מהסתירה ביניהם, עד שייגבש את התנהלותו.
פעמים רבות, השינוי שיתחיל בילד ובהורה אחד, יגרום לשינוי גם אצל ההורה השני שמעולם לא פגש אותי.

ועדיין, עדיף הורה אחד מודע וסובל פחות, משני הורים לא מודעים וסובלים.
(סובלים בעיניי הם אנשים שבחייהם יש פחד, כעסים ודאגות. גם אני סבלתי רוב חיי. מסתבר שאפשר אחרת).

אם ילדכם סובל ברמה כזו או אחרת, אתם מוזמנים להתקשר ולהתייעץ.
לעיתים ניתן בזמן קצר מאד לחולל שינוי משמעותי מאד שישנה את כל מהלך חייו העתידי של הילד.
זה וודאי יהיה קל יותר, מלעשות את אותו השינוי כשהילד יהיה בן 40 וגם חבל על כל השנים היפות האלה.