הפחד משיעמום

הפחד משיעמום,
הפחד שהזמן לא יעבור אם לא נעשה כלום,
הוא בעצם פחד מלהיות תקועים
בלופ של מחשבות ורגשות
שאין עליהם שליטה.

אנחנו דואגים כל הזמן להעסיק את עצמנו, שחלילה לא יהיה רגע אחד שלא קורה בו כלום,
כי אם יגיע רגע כזה,
יתעוררו המחשבות
בעוצמה פי 10 מהרגיל
והסבל יתחיל.

אבל כשלא עושים כלום,
ממש כלום,
אפילו לא מגיבים למחשבות ולרגשות,
כשלא חושבים,
רק נמצאים,
רק נוכחים,
לא רק שהזמן לא עובר לאט יותר,
הוא עובר מהר הרבה יותר.

איך אני יודע?
ואל תאמינו לי, תבדקו אותי בבקשה:
כחלק מהמסע אל השקט הפנימי שאני מעביר, אנחנו עושים כמה מדיטציות מיוחדות ועוצמתיות בנות יותר משעה.
לפעמים כמעט שעתיים.
ברצף.
בלי לזוז מילימטר.

לא להיבהל,
זה בשכיבה ועם מוסיקה נעימה,
כך שלא סובלים פיזית מהגוף,
ואפילו עוברים את זה די בקלות,
אבל מה שמעניין תמיד זה,
שכשמסיימים,
תמיד מופתעים מהזמן שעבר.

תמיד הזמן שעבר הוא פי כמה ממה שמרגיש.

״לא מאמין לך! מדהים!
כל כך הרבה זמן הייתי במדיטציה?
איך זה יכול להיות?״
אלה משפטים שאני שומע כל הזמן.

אז זה יכול להיות כי במדיטציה היינו מעבר למרחב הזמן הפסיכולוגי הרגיל.
היינו מעבר למחשבות,
מעבר לרגשות ולרוב גם מעבר לגוף.
היינו במרחב שאני מכנה שקט פנימי.

השם לא חשוב,
החוויה והתובנות ממנה
חשובות מאד.

זה מרחב תודעה צלולה ושקטה,
זה החיבור לעצמנו וליקום (שזה אותו הדבר) באופן ישיר ומלא.

מסתבר שבמרחב הזמן הזה – אין זמן.

אם תרצו,
זה דומה לאדם שנכנס לניתוח בהרדמה מלאה,
כשהוא מתעורר הוא חושב שעברו שתי דקות, אבל עברו שעתיים.
״אין לו תחושת זמן״ כמו שאנחנו אומרים בסלנג.

אבל זה הדמיון היחיד,
הדמיון מבחינת הזמן הפסיכולוגי שלא נחווה כמו שרגילים.

אך להבדיל מאדם בהרדמה מלאה,
אדם בשקט פנימי כל כך עמוק,
לא רק שאינו רדום ולא מודע,
הוא הכי ער והכי מודע שהוא היה אי פעם בחייו.

זו צלילות שקטה,
בהירות אינסופית,
שאין בה מילים,
אין הגדרות,
אין רעיונות,
אין דיעות,
אין אמונות.
רואים,
שומעים,
זוכרים הכל.

אתה הדבר.
אתה זה.

במצב התודעה הזה,
כשאתה אחד עם הכל,
לחשוב שישעמם לך זה כמו לחשוב שמשעמם לים, או לשמש, או לגלקסיה.

הם נראים לכם משועממים?
ראיתם פעם את הים עושה בינג׳ בנטפליקס כי משעמם לו?
כשהייתם סגורים בבית בסגר האחרון שמעתם את השמש צועקת לכם שתצאו החוצה לשחק עם הקרניים שלה, כי משעמם לה בלעדיכם?
אם שמעתם זה כנראה הייתם אתם לא היא ?.

לשום דבר בטבע,
יצור, חי, צומח, דומם,
לא משעמם
חוץ מבני האדם.

כן,
עם האינטליגנציה והמודעות העצמית,
קיבלנו גם דרכים נוספות לגרום לעצמנו סבל.

אז אל תפחדו משיעמום.

תפחדו מלחיות חיים שלמים
מבלי לחוות אפילו דקה אחת
של שקט פנימי אמיתי.

דקה אחת
שבה לא קורה שום דבר מיוחד,
ועדיין הכל בסדר
ולא חסר דבר.

כמה בסדר?
הכי בסדר שיכול להיות.

אל תוותרו על הדקה הזו,
כי הדקה הזו היא דקה בה תרגישו
הכי חיים שאפשר.