הראש: מה יהיה מחר?
אני: כיף.
הראש: לא, נו באמת אני רציני.
אני: אני רציני לגמרי, יהיה כיף.
הראש: ומה אם לא?
אני: ומה אם כן?
הראש: ומה אם לא נרגיש טוב?
אני: ומה אם נרגיש מעולה?
הראש: ומה אם נשכח משהו בבית?
אני: ומה אם לא?
הראש: ומה אם לא יאהבו אותנו?
אני: ומה אם כן?
הראש: ומה אם ישעמם לנו?
אני: ומה אם יהיה לנו מעניין?
הראש: למה אתה תמיד כזה חיובי?
אני: למה אתה תמיד שלילי?
הראש: איזה מעצבן אתה. אי אפשר לנהל ככה דיאלוג.
אני: נכון, באמת אי אפשר.
הראש: אז מה אתה מציע, שאהיה חיובי כמוך?
אני: זה לא רעיון כזה גרוע.
הראש: אני לא יודע אם אני יכול, כבר התרגלתי להיות ככה.
אני: כן אני יודע.
הראש: אז מה? לשתוק?
אני: זה יהיה נחמד.
הראש: ומה אם תצטרך אותי פתאום?
אני: אל תדאג, אם אצטרך אותך אני אקרא לך. אני יודע איפה אתה, הכל בסדר.
הראש: בטוח?
אני: הכל בסדר, תנוח.
הראש:
אני: 🙂