זו תקופה של אובדן התמימות שלנו.
יותר ויותר אנשים מתפכחים ומתחילים לראות את האמת, את המציאות.
הם רואים זאת בעצמם ולא דרך החומר הלעוס שמשודר להם בערוצי המיינסטרים של הטלויזיה והאינטרנט.
הם שואלים שאלות כשהעובדות לא מסתדרות להם.
הם שמים לב למניפולציה הזולה והמקוממת של הערוצים השונים ובמה הם מתעסקים (ובעיקר במה לא).
הם נפרדים מהאמונה הרומנטית שהמערכת רוצה שנהיה בריאים ומאושרים.
היא לא.
היא רוצה שנהיה נשלטים וצייתנים.
ואם אנחנו יכולים להיות מאושרים תוך כדי שאנחנו נשלטים וצייתנים, זה כבר עניין שלנו.
בכל מקרה,
אנשים חופשיים (שהאושר שלהם תלוי בהם ושיש להם שקט פנימי שאינו תלוי במשהו חיצוני) ובריאים מדי, מסוכנים למערכת.
יודעים מדוע?
כי אי אפשר לשלוט באנשים כאלה
ואם עדיין לא הבנתם זאת אנא הבינו עכשיו:
הכל בעולם שלנו כיום זה סביב שליטה.
ה כ ל.
כסף, חברות תרופות, חברות נשק, פוליטיקאים, שוק העבודה, בתי ספר, אוניברסיטאות ועוד ועוד – הם לא העניין, הם רק האמצעי.
העניין זה צבירת שליטה וכח.
הם שולטים בתכנים שהילדים שלנו לומדים בבית הספר,
הם שולטים בתכנים שהרופאים שלנו לומדים בבתי הספר לרפואה (ובעיקר במה שהם לא לומדים ולא במקרה),
הם שולטים במערכת הכספית ובכלכלה,
הם שולטים בבריאות,
הם שולטים במזון,
הם שולטים בבטחון,
הם שולטים באמונות שלנו,
ודרך התקשורת ששייכת לבעלי ההון,
הם שולטים בתודעה של רוב האנשים על הכדור הזה.
כן הם שולטים במה שאנחנו חושבים ומאמינים.
מי זה ׳הם׳?
האמת היא שזה ממש לא משנה.
מה שברור הוא שמה שקורה כבר שנים רבות בעולם, לא לטובתנו ולא נוצר בשבילנו.
זה לא משנה מי עומד מאחורי זה,
אם זה אלפים רבים של בעלי הון תאבי שליטה או רק מספר מצומצם של אנשים.
זה לא משנה מסיבה פשוטה,
בכל מקרה יש רק דרך אחת לסיים את זה.
להתעורר.
אני כותב המון על התעוררות,
אבל אולי אנצל את המאמר הזה להסביר שוב, ממש על קצה המזלג, מה זו התעוררות בעיניי ומדוע היא כה חשובה.
כשאני אומר שאם נתעורר נסיים את התקופה העצובה הזו באנושות ונתחיל תקופה חדשה של שגשוג, פריחה, אושר, אהבה, שלום ובריאות,
אני מתכוון שזה מתחיל ונגמר בנו.
ברמת המודעות העצמית שלנו, ביכולת שלנו להיות עם בחירה חופשית פנימית.
לחשוב רק כשאנו רוצים לחשוב,
להיות עם שקט עמוק בשאר הזמן,
להתחבר ישירות וללא תיווך לאמת הבלתי משתנה של היקום, של הבריאה.
להיות בלי פחד, עם אהבה,
להרגיש (לא רק להבין עם הראש) שכל מה שאני רואה מחוצה לי קיים בתוכי, אחרת זה לא היה מופיע בחוץ.
להבין בהמשך שאין בחוץ ובפנים.
זו אשליה.
יש שדה אנרגטי אחד שכולם מחוברים אליו,
יש המתחברים אליו דרך פחד ויש דרך אהבה.
דרך פחד חווים נפרדות,
דרך אהבה חווים Oneness – אחדות עם הכל.
אז להתעורר ממה?
להתעורר מהחלום שעד כה קראנו לו בטעות: מציאות.
יצרנו לעצמנו ובעזרת הסביבה חלום.
מה שעצוב הוא שלחלום הזה אנו קוראים מציאות ולמציאות האמיתית אנו קוראים חלום.
רוצים דוגמה?
בבקשה.
מגיע אליי מישהו לפגישה,
בפגישה אני עוזר לו להגיע למרחב התודעה הצלול שאנחנו, מעבר למחשבות, הרגשות והגוף.
זה מרחב שדומה למה שחווים במוות קליני – שקט, אור ואהבה והכל מאד מאד פשוט.
גם אין צורך בכלום,
הכל בסדר.
והאמת היא שאין צורך להגיע למצב מסוכן של מוות קליני כדי לחוות זאת.
אפשר לחוות זאת ממקום של מודעות גבוהה ונקיה מאד.
למרחב הזה אני קורא השקט הפנימי שלנו ובחיבור המתמשך אליו גם מתרחש הריפוי מהמחלות שלנו
וגם נהיית סביבנו הילה אנרגטית שמאפשרת רק למה שהוא בתדר של אהבה לעבור דרכה.
עכשיו,
כמה דקות לאחר שקם, אנו משוחחים קצת
ואז לפעמים הוא אומר:
וואו זה היה מדהים, חבל שצריך לחזור עכשיו למציאות.
״לחזור למה?״ אני שואל כאילו נדהם.
״למציאות״ הוא עונה וחושב ששאלתי כי לא הבנתי מה אמר.
האמת היא ששמעתי וגם הבנתי.
אני רוצה שהוא יבין מה שהוא אמר.
״מה המציאות ומה החלום תגיד לי אתה.
כשחווית את מה שחווית עכשיו, חלמת או שזה היה אמיתי? ישנת או שהיית ער? זה היה מסובך או הכי פשוט?״
״הייתי ער לגמרי. הכי ער שאני זוכר אי פעם. צלול לגמרי. הכל היה בסדר והכל היה פשוט.״
״אוקיי, אז מה זה אם לא המציאות?
האם יכול להיות שמה שקראת לו עד היום מציאות זה בסה״כ כמה מחשבות ורגשות על מה שקורה?
האם חווית עד היום את החיים מעבר למחשבות ולרגשות שלך?״
״כנראה שאתה צודק. סיפרתי לעצמי סיפור שאלה החיים שלי וזו המציאות.״
״בדיוק והדבר העצוב ביותר הוא שלסיפור הזה אנחנו קוראים מציאות או החיים או אמת ולרגעים של השקט אנו קוראים בריחה או חופש מהמציאות או השקר.
זה בדיוק הפוך. מהמציאות כבר ברחנו בילדות, עכשיו נותר רק לחבור אליה בחזרה.
החיים שלנו להם קראנו אמת הם שקר,
משום שהם מסובכים מדי והאמת הרי תמיד פשוטה והשקרים תמיד מסובכים.
איך מרגישה המציאות שחווית כשהיה לך שקט מהמחשבות?״
״כמו גן עדן.״
״אני שמח. אני שמח שחווית והבנת שלא צריך למות בשביל להגיע לגן עדן, צריך לחיות.
ועכשיו לא תצטרך להאמין או לא להאמין לי או לכל אדם אחר.
אתה יודע את האמת והאמת גם אם מפחידה לעיתים בהתחלה, תמיד מוציאה לחופשי.
אתה אדם אמיץ, רק אמיצים מגיעים אליי, אתה יודע למה?״
״למה?״
״כי זה מפחיד לגלות שאנו כבר חופשיים, שאנחנו לא צריכים אישור מאף אחד בשביל לחיות בגן עדן.
זה מפחיד לגלות שגיהנום וגן עדן אלה מצבי תודעה עכשיו ולא מקומות בשמיים אליהם נגיע בעתיד.
אתה אמיץ כי אתה מוכן לקחת עכשיו אחריות על חייך ולשים קץ לסבל שלך, הסבל אליו האנושות מכורה כל כך.
מצאת את השקט הפנימי שלך ושם אתה מרגיש בבית.
ברוך השב הביתה.״
אז זו חברים התעוררות.
להיזכר מי אנחנו באמת לפני שהגענו לגוף הזה ואחרי שנחזיר אותו בחזרה
ולחוות זאת בזמן שאנו בגוף שלנו.
זה מדהים.
מ ד ה י ם.
ובתקופה זו אנו חווים ביתר שאת את הקיצוניות:
אלה שנסחפים עוד יותר עם מגיפת הפחד שקיימת כבר אלפי שנים ומתעצמת כיום,
ואלה שהנשמה שלהם מסרבת להיסחף ומנצלת את מה שקורה כדי להתעורר משינה של עידנים.
יש מאבק בין אנרגיית הפחד שהמיינד שלנו מייצר, לבין האהבה שהיא מי שאנחנו באמת,
וככל שהפחד גובר בעולם, גוברת גם האהבה מנגד.
מי יגבר לבסוף וינצח?
זה תלוי בנו.
רק בנו.
זה תמיד היה.
אני שולח לכם חיבוק חזק ואהבה ללא תנאי
ומחזק אתכם במסע שלכם.
שימרו על עצמכם רוב הזמן ערים,
אתם חשובים מאד לאנושות,
יש רק אחד כמוכם.
ולסיום,
הקשיבו למילים של מוש בן ארי,
שיר שפתאום התנגן בטלפון שלי דקה אחרי שסיימתי לכתוב את המאמר הזה (הכל מדוייק):