חלמתי פעם חלום מוזר והחלטתי לשתף אתכם בו, למרות שיש בו מידע עסקי חסוי.
אז תשמרו את זה אצלכם בבקשה.
חלמתי שאני בעלים של חברת תרופות וציוד רפואי.
חברה עולמית ענקית שמרוויחה מיליארדים.
אז בחלום מצאתי את עצמי בחדר הישיבות המפואר שלנו, יושב עם ההנהלה שלי ומזכיר להם את האני מאמין שלנו.
דיברנו על איך להגיע לעוד לקוחות ואיך להוציא יותר כסף מלקוחות קיימים.
עלו כל מיני רעיונות נחמדים ואז אמרתי כך:
"בואו נזכור שיש שני סוגי לקוחות שלא טובים לנו. יש שני סוגי לקוחות שאי אפשר לעשות מהם כסף.
שני הסוגים האלה הם:
אנשים בריאים ואנשים מתים.
זה אומר ידידיי שאנחנו צריכים לעזור לאנשים למות פחות, אבל גם לא להיות בריאים אלא להיות תלויים בתרופות שלנו, בשאיפה לכל החיים.
אנחנו נעשה את זה על ידי השקעת תקציבי ענק במחקרים שימומנו על ידנו, בתרומות, ובהשפעה על כל הרופאים ומערכות הבריאות בעולם שנוכל להגיע אליהם.
וכן, גם אל בתי הספר לרפואה נגיע.
מאחורי הקלעים אנחנו נקבע את מדדי הבדיקות ומאיזה שלב תרופה הופכת להכרחית ומומלצת ונדאג שהמדדים האלה ירדו כל הזמן כדי שיגיעו אליהם יותר ויותר אנשים.
נדאג לכך שאנשים יתרחקו מעצמם ומהטבע ויחפשו אצלנו את התרופות שלהם.
יותר אנשים זה יותר לקוחות, יותר לקוחות זה יותר כסף, יותר כסף זה יותר השפעה, יותר השפעה זה יותר כוח, ויותר כוח זה…זה…זה כל העניין חברים."
זהו, זה היה החלום.
מוזר.
מזל שזה רק חלום.
ואז נרדמתי שוב וחלמתי עוד חלום מוזר.
חלמתי שאני בעלים של חברת נשק עולמית ענקית.
ובחלומי ישבתי בחדר הישיבות המפואר שלנו עם כל חברי ההנהלה וחיפשנו דרכים להגדיל את המכירות.
די מהר הבנו ששלום לא טוב לנו.
די מהר הבנו שאהבה בין האנשים לא טובה לנו.
פחד הוא מה שאנחנו צריכים.
הבנו שאנחנו צריכים סכסוכים וכמה שיותר.
הבנו שמה שטוב לנו זה אנשים מלאי פחד ולא אנשים מלאי אהבה.
הבנו שאנחנו צריכים לעזור ביצירת המציאות הזאת.
ואז התעוררתי.
וואו.
איזה חלום.
מזל שזה רק חלום.
.
.
.
ואז נזכרתי במה שקורה בעולם ובמה שאני עצמי עברתי על בשרי.
ואז התעוררתי שוב
ונזכרתי שהכוח האמיתי נמצא אצלנו.
נזכרתי שרק עם שיתוף פעולה וחוסר מודעות מצידנו, מה שחלמתי יכול לקרות במציאות.
נזכרתי שהכוח החזק ביותר ביקום הוא אהבה.
נזכרתי שפחד אוהב לפגוש פחד, הוא פחות אוהב לפגוש אהבה.
הוא לא יודע לעבוד איתה.
נזכרתי גם שאת האהבה הזו מוצאים קודם בתוכנו ורק אח"כ היא מתגלה בחוץ.
נזכרתי מי אני ומה באתי לעשות פה,
והתחלתי לעשות זאת
כל יום מחדש.
כל יום
כאילו יש לי אינסוף ימים לעשות זאת,
וכאילו יש לי רק יום אחד.