"אני רוצה לספר לך מה קרה לי השבוע" הם אומרים לי לעיתים בכעס, לעיתים בעצב ולעיתים בשמחה.
"בבקשה ספרו" אני עונה.
״נוכל להבין מזה כמה דברים למרות שזו התעסקות בסימפטומים ורצוי לעסוק רק במקור של הדברים״.
הם מספרים וזה משרטט תמונה מדוייקת יותר עבורי למקום בו הם נמצאים,
אבל הכי חשוב,
מהר מאד בתהליך ״המסע אל השקט הפנימי״ מבינים,
ששום דבר לא "קורה" לאף אחד.
זה אנחנו שקור(א)ים לדברים…
ומתישהו בתהליך דברים מפסיקים ״לקרות להם״ והם מתחילים ליצור את המציאות שלהם.
ממש כמו הבריאה עצמה.
כי אין באמת נפרדות.
הנפרדות היא אשליה.
אנחנו הבריאה.