שרשרת האושר

בואו נפשט לרגע את הדברים.
תארו לכם שהיתה לכם שרשרת אושר.
מקבלים אותה כשנולדים והיא על הצוואר שלנו כל הילדות.
ואז קורה משהו. בשלב כלשהו, בדרך כלל בילדות או בגיל ההתבגרות בעקבות טראומות רגשיות שונות והמסרים מההורים והסביבה, אנו משכפלים את שרשרת האושר למספר שרשראות ומתחילים לשים אותן על צווארים אחרים.
של החברים, המורים, ההורים, בני המין השני, על איך אני נראה, כמה אני חכם, מה חושבים עליי, על הבגדים שיש לי, הרכוש וכו׳.

וזהו.
בשלב הזה האושר שלנו כבר לא תלוי בנו.
אצל 99.99% מהאנשים זה יהיה המצב עד סיום חייהם.
גם ״הרוחניים״ מביניהם.

צריך לקרות סבל מאד קיצוני כדי שאנשים יתעוררו להם סתם כך, יהפכו למודעים ויחזירו את שרשראות האושר אליהם.
וגם אז רק חלק קטן ייצא מהסבל הגדול ש״קרה״ וגרם למודעות הרגעית למסע עמוק פנימה.
הרוב לא יבין את הרמז.
(שמתי את ה״קרה״ עם מרכאות כי שום דבר לא ״קורה״ לנו. אנחנו קראנו לזה).

וכשמתבגרים רוצים זוגיות.
מכירים מישהו מקסים, מתאהבים ועושים איתו טקס לא מודע. הטקס החשוב ביותר בעיניי בחיים הזוגיים הוא לא החתונה. ממילא אין הרבה ערך להתחייבות פומבית כזו מלבד הטקס המרשים. הבחירה בבן הזוג צריכה להיות כל רגע בכל יום. או שרוצים להישאר יחד או שלא. וזו לא החלטה שאפשר להחליט מראש. אלא אם כן חיים חיי פחד ולא אהבה ואז נשארים לשרוד יחד. הסטטיסטיקה של הגירושין, הפרידות ושל הזוגות שנשארים יחד וסובלים בשקט היא מובהקת. אין מקום לספק פה בכלל – אי אפשר להחליט מראש.

הטקס הזוגי החשוב ביותר בחיי זוג הוא טקס שהוא כלל לא מודע לכך שהוא קרה וזה טקס החלפת שרשראות האושר.
לאחר שמתאהבים, אחד עונד על השני את שרשרת האושר שלו ומהרגע הזה האושר שלך תלוי בו והאושר שלו תלוי בך.
מזל טוב.

עכשיו יקרו כמה דברים:
1. כששרשרת האושר שלנו לא עלינו, אנחנו נחיה בפחד שמחזיק השרשרת ייעלם מחיינו (ואין לצערי הרבה אנשים ששרשרת האושר שלהם נמצאת עליהם. אני יודע שאתם תגידו שהיא עליכם. בחיי שאני יודע. 2 דקות איתכם זה מה שאני צריך כדי להראות לכם שהיא לא. אל תכעסו על האמת. תבינו אותה, תקבלו אותה ואז תוכלו לעשות שינוי ולחיות חיים מדהימים של אדם חופשי ואוהב באמת). אז אם השרשרת לא עלינו, נחיה חיי פחד. נפחד כל הזמן ברקע במודע או שלא במודע. וכשנמצאים בקשר כביכול מאהבה, אבל למעשה מה שמחזיק את הקשר באמת זה פחד, הרבה טוב לא יקרה שם. לא לאורך זמן לפחות. יהיה שם פינג פונג אינסופי של פחד ואגו. וכן גם קצת אהבה מדי פעם בתנאי שהכל מדוייק באותו הרגע.

2. כשמחזיק השרשרת שלנו ייעלם מחיינו אנחנו נתרסק. נכעס, ניעלב, ניפגע, נפחד, נתגעגע, נסבול. כל החבילה. הוא הלך ושרשרת האושר שלנו שהיתה עליו הלכה איתו.

מה עושים? איך מחזירים אותה?
אז דבר ראשון שנרצה ואולי גם ננסה לעשות באופן אינסטקטיבי, יהיה להחזיר את בן הזוג שהלך עם השרשרת שלנו. זה קל יחסית לעומת האלטרנטיבה השניה ולכן רבים יבחרו באפשרות זו. אם זה הצליח לרוב זה יחזיק זמן קצר מאד. אם זה לא הצליח כי הוא לא רצה או כי האגו שלנו לא איפשר לנו לעשות את המהלך, נעבור לאלטרנטיבה השניה והיא: נעשה הפסקונת קצרה (מדי) להתאבל ומיד נעבור לשים את שרשרת האושר על מישהו אחר. מוכר לכם? נהדר.

היות ולא הבנו איך זה עובד זה יחזור על עצמו שוב ושוב ושוב עד שנבין ונצא למסע למצוא את האושר שלנו בתוכנו (מיעוט קטן מאד של אנשים) או עד שנסגור את הלב כל כך חזק, שלא נרצה לשמוע יותר על קשר זוגי לזמן מה. ותמיד הצד השני יהיה אשם. לפעמים אנחנו נאשים את עצמנו אבל בזה שבחרנו מישהו כמוהו. נו באמת.

שרשרת האושר שלנו לא נמצאת רק על בני הזוג שלנו. היא נמצאת גם על הרכב החדש, הבית היפה, המשכורת הנוצצת, הילדים, הבוס וכו׳. הבנתם את הנקודה.

מה הבעיה עם זה אתם שואלים?
הבעיה היא שאושר שתלוי בדברים חיצוניים ייעלם כשהדברים החיצוניים ייעלמו. ועד שהם ייעלמו אנחנו נחיה בפחד וחרדה מזה שהם יכולים להיעלם. או במודע או לא במודע, זה ממש לא משנה.

והנה לכם הסיבה לאנשים סובלים, מפחדים, כועסים, שונאים, אלימים, חולים ועוד ועוד.
פשוט. נכון?
הבטחתי שזה פשוט.

אז מה עושים?
מוצאים את האהבה, השלווה והאושר בתוכנו ורק אז יוצאים עם זה החוצה לעולם. המסע הוא תמיד תמיד מבפנים החוצה ולא הפוך.
לא קודם נסדר את כל הדברים החיצוניים בחיינו ואז נהיה מאושרים. סיכוי קטן שזה יקרה וגם אז זה לא מחזיק אף פעם ולא יספיק אף פעם.
קודם נהיים מאושרים מבפנים ללא תלות בשום דבר חיצוני ואז הדברים החיצוניים מסתדרים ובקלות.

תחשבו עם עצמכם לרגע אבל באמת, על מי או מה שרשרת האושר שלכם נמצאת?
מי או מה כשיעלמו מחייכם לפתע, יגרמו לכם סבל רב?
בן הזוג? הילדים? ההורים? הבית? כסף?
כל אחד עם האמת שלו.
בודהה קרא לזה היצמדות ואמר שזה השורש של הסבל.
היצמדות זו יוצרת התנגדות למציאות ולרגע הזה.

שחררו את ההיצמדויות שלכם לדברים ואנשים. שחררו וקבלו את הרגע הזה. זו הדרך אל החופש והשקט הפנימי.
אפשר לאהוב מישהו או משהו מבלי להיצמד אליו. שכחנו איך כי לימדו אותנו אחרת.
לימדו אותנו לאהוב עם הראש או הרגש ושכחנו איך לאהוב מההוויה הפנימית שלנו.

זהו תהליך המודעות שאני עושה עם אנשים.
(בעיניי) זו הדרך היחידה לחיות באמת חיים של אהבה ללא פחד.
זוהי ההתעוררות.
זוהי ההארה.