אי וודאות

התקופה אותה אנו עוברים כעת
היא עוד הזדמנות, עוד שיעור אם תרצה,
לא הראשון ולא האחרון,
בלהסכים להיות באי וודאות.

״להסכים להיות באי וודאות,
איך אפשר?״
אתה שואל.
״זה מפחיד״.

אתה צודק.
זה מפחיד פעמיים.

לא רק עצם אי הוודאות מפחידה אותך,
אלא גם ההסכמה לכך,
שמשמעותה שאתה מסכים שיכול להיות שאי הוודאות תימשך תקופה ארוכה, אולי כל חייך
ושתצטרך להתרגל לחיות באי וודאות.

״אני לא רוצה להסכים לזה״ אתה אומר.
״אני רוצה וודאות״ אתה מתעקש.

אתה צודק ברצונך.
מי לא היה רוצה וודאות?

הוודאות מאפשרת לנו לנוח ברגע הזה,
עוזרת לנו לקבל אותו כמו שהוא.

או כך אנו חושבים…

אז מה עושים?

אתה אומר ״כשתהיה לי וודאות במה שיקרה אוכל להירגע עכשיו.״

אני מבין אותך,
אך וודאות יכולה להיות רק במה שכבר קרה.

רק מה שקרה הפך לעובדה.
רק העבר הוא וודאי.

הרגע הזה והעתיד משתנים כל הזמן.

אז אם אתה חושק בוודאות,
ולא מוכן להרפות ממנה,
יש לי הצעה עבורך.

קבל את הוודאות שהכל זמני.

כן,
זו הוודאות היחידה שקיימת בחיים.

הכל זמני.

אם נעים לך, זה זמני
אם לא נעים לך, זה זמני

אם כואב לך, זה זמני
אם לא כואב לך, זה זמני.

אם אתה חי, זה זמני
אם אתה מת, זה זמני
(וזה לפוסט אחר).

הכל זמני ומשתנה כל העת.

אתה מבין,
הצורך בוודאות הוא הצורך לדעת,
כך שלמעשה בכדי להיות חופשי מהצורך בוודאות או כדי להסכים שהוודאות היחידה היא שהכל זמני,
עליך להסכים לא לדעת.

וזה מפחיד קצת,
כי עד היום היתה לך הרגשה שאתה יודע.
ובכן אתה לא.
אולי זו היתה אמונה, ואולי אשליה,
אולי דברים קרו כפי שצפית בהסתברות גבוהה,
אך אם זה עדיין לא קרה,
זו לא היתה ידיעה.

אז כדי להתמודד עם חוסר הוודאות
עליך להסכים לא לדעת.

בדיוק כפי שהצייר שעומד מול בד קנבס ריק מסכים לא לדעת.

הוא מסכים לגלות אט אט את האמת של הציור שלו
ורק כך יכולה להיווצר יצירה חדשה,
מרגשת,
פורצת דרך,
מעוררת השראה.

הוא לא לוקח ציור ישן ומצייר עליו שוב,
הוא גם אינו מתעלם מכל מה שהוא כבר יודע.

הוא מקבל את אי הוודאות שביצירה החדשה.

למעשה המכחול של הצייר הוא רק השליח של התודעה שלו,
שיצאה אל הרפתקה חדשה.

הפוך את אי הידיעה לבית שלך,
הרגש שם בנוח,
הסכם לא לדעת,

כי רק משם
תוכל להגיע הידיעה,
תוכל להגיע הוודאות.