אל תדאגו.
בבקשה אל תדאגו.
בשבילכם, בשביל יקיריכם ובשביל כולנו.
אף אחד לא חשב שמלחמת ששת הימים תיארך שישה ימים.
עד שהיא הסתיימה.
בדיעבד.
אני בטוח שכולם אז גם דאגו, פחדו והניחו הנחות שונות ומשונות ושבאותו הזמן ההנחות נראו מאד הגיוניות.
אבל הנחות, מטבען, הן רק הנחות.
הן אינן אמת אלא דמיון.
זה הופך לאמת רק אם זה קרה.
רוב הדברים שדאגנו מהם בחיים, לא קרו,
אבל אנחנו לא זוכרים את זה,
אלא את שני המקרים שאולי כן קרו.
ככה זה הזיכרון של המיינד החמוד שלנו –
סלקטיבי ושלילי בדרך כלל.
לא לדאוג אין זה אומר להיות אדיש.
גם זה תרגום מעוות של המיינד שלנו.
ההיפך מלדאוג זה לא אדישות,
אלא עשיה מתוך זהירות, ביטחון ושלווה.
כשאתם חוצים כביש אתם לא דואגים ולא מפחדים ובצדק.
אתם זהירים.
כשאתם הולכים לישון אתם לא מפחדים שלא תקומו,
למרות שכל יום המון אנשים בעולם הולכים לישון ולא קמים בבוקר מסיבות שונות.
אני יכול להמשיך עם עוד דוגמאות אבל נראה לי שאין צורך.
המסר מובן.
אם היה סגר במדינה ופאנלים של חדשות כל יום כל היום בגלל תאונות הדרכים או מוות בשינה, כולנו היינו נכנסים לפאניקה סביב הנושאים הללו.
איזה כיף שחסכו מאיתנו לפחות את זה.
אז אל תדאגו.
כמו כל דבר שקרה קודם,
בקרוב גם הקורונה תישאר זיכרון רחוק רחוק.
תשמרו על עצמכם –
אין צורך לרוץ לתוך ״מלון קורונה״ ולחבק את האורחים שם אחד אחד.
אבל גם אין צורך להילחץ ולדאוג.
כשאנחנו דואגים אנו מבקשים מהיקום לקבל את מה שאנו לא רוצים
וזה משפיע עלינו בכל הרבדים, גם פיזית ברמות שאנחנו לא מבינים בכלל, עד רמת התא הבודד בגוף.
אז תנשמו עמוק, תעשו מדיטציות, תצפו בדברים מצחיקים, תיהנו עם יקיריכם
ואל תתעסקו הרבה בדברים שאין לכם השפעה ישירה עליהם.
נצלו את התקופה המיוחדת הזו ותחשבו מה אתם הולכים לשנות בחייכם אחרי תקופת הקורונה.
תחשבו עכשיו כשאנחנו עוד בתוך זה וממש תכתבו לעצמכם את זה,
כי אח״כ תשכחו ותיגררו לשיגרה.
אני פה עבורכם בתקופה זו בשיחות טלפון ווידאו למי שצריך ובעשרות מאמרים של מודעות והתעוררות באתר.
בנוסף, פתחתי עבורכם ערוץ מיוחד ב SoundCloud שמתחיל להתמלא בתכנים.
אתם מוזמנים לעקוב.
https://soundcloud.com/saar-bar-on
אז בבקשה אל תדאגו.
זה הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות.
בשבילכם
ובשביל כולנו.
אתם תראו,
הכל (יהיה) בסדר,
סער.