אני אוהב אותך

דיברתי על ׳הסליחה׳ עם מישהו חכם שאני מאד אוהב והוא אמר שלדעתו זו המילה שהכי קשה לאנשים להגיד.
יכול מאד להיות שהוא צודק.

״אם זו המילה הראשונה שהכי קשה לנו להגיד, אתה יודע מה הדבר השני שהכי קשה לנו להגיד במילים?״ שאלתי אותו.
״מה?״ ענה.

״אני אוהב אותך״ השבתי.

הוא חשב כמוני והבין מייד שלא התכוונתי למערכת זוגית, שם יש שימוש די נפוץ במילים אלה (לפחות בהתחלה), אלא לכל שאר מערכות היחסים שלנו:
עם הילדים, ההורים, החברים וכו׳.
עם אנשים שאנו באמת אוהבים ומשום מה מניחים שהם יודעים זאת ושאין צורך לומר זאת שוב ושוב.
אז אני אומר לכם שיש.

לא רק שיש, אלא ששנים לאחר שהילדים שלנו גדלים הם נזכרים שלא שמעו כמעט בכלל את המילים האלה בילדות.
הם נזכרים בזה מולי, בזמן התהליך שלנו כתשובה לשאלה ישירה שלי.
ואתם יכולים לדמיין את מידת ההשפעה של זה עלינו בהמשך החיים.
וגם בבגרותנו, אלה מילים מרפאות.
ממש כך.

והיה לנו חבל ועצוב שזה כך.
הסכמנו שהעולם שלנו היה נראה אחרת לגמרי, אם היינו משתמשים הרבה יותר במילים אלה ובעוד אחרות.
מוזר שזה לא הדבר הטבעי לעשות.

בעצם, כשמבינים את החיים, זה די מובן.
אהבה (עצמית) היא הבסיס של הכל ואם לא נרגיש אותה בתוכנו יהיה לנו קשה לבטא זאת החוצה.

סליחה.
אני אוהב אותך.

נסו, זה מרפא את 2 הצדדים.