בני האדם משמשים כמראה אחד עבור השני.
יש הקוראים לזאת שיקוף.
וזה עובד בדיוק כמו עם מראה רגילה מזכוכית.
כשהמראה לא נקיה, לא נוכל לראות בה טוב את עצמנו ונתרכז יותר בלכלוך שבה.
אך אם המראה מבהיקה מנקיון, נוצצת כל כך שלא רואים טיפת לכלוך, לא תהיה לנו ברירה ומה שישתקף במראה יהיה אנחנו. אנחנו בלבד.
כשאדם עומד מול אדם אחר שמפחד, כועס, סובל, דואג וכו' הוא יראה רק את אותו אדם. את חסרונותיו ופגמיו.
אך אם יעמוד מול אדם שנמצא בשלווה פנימית עמוקה, ללא פחד רק עם אהבה ובנוכחות עצומה ברגע הזה, הוא ייאלץ לראות את עצמו, דבר שאינו רגיל לעשות, שכן לצערנו בעולמנו זה, רוב המראות אינן נקיות.
וכשאדם מבחין לפתע בעצמו, לעיתים יאהב את מה שיראה ולעיתים ייבהל ממה שיתגלה לו. כל כך ייבהל שמיד יאשים את המראה במה שהיא מראה לו.
אבל המראה היא רק מראה. אין לה דעה עליך.
היא רק מראה לך מי אתה באמת.
אתה יכול לעצום עיניים, אתה יכול לכעוס עליה ואתה יכול לנסות לשבור אותה.
אך זה לא ישנה את מי שאתה.
אם ייצא לכם פעם להתבונן במראה נקיה כזו, שמחו על ההזדמנות הנדירה ותגידו לה תודה.
כי היא בסך הכל מראה.
ואם תתבוננו היטב תראו
שהיא מראה לכם
שאתם אהבה.