סיפור ההארה של הבודהה
או יותר נכון מה שקרה שם רגע אחרי שהפך מואר,
מזכיר לי את מה שקורה בעולם שלנו גם כיום.
אני מקצר וקופץ ישר לסוף.
לפני כ 2500 שנה,
לאחר שהלך במשך כשש שנים ברחבי הודו לחפש את פתרון החידה לסבל האנושי,
למד מכל מאסטר שיכל,
ניסה שיטות שונות,
סיגף והרעיב את גופו,
הגיע הנסיך סידהרתא גאוטמה ביחד עם כחמשת מאמיניו לגדה של נהר.
בכוחותיו האחרונים, תשוש, הצליח בקושי לחצות את הנהר,
התיישב מתחת לעץ גדול ואמר:
"אני לא זז מפה עד שאני מבין איך יוצאים לחופש מהסבל,
עד שאני מבין את פתרון החידה לסבל האנושי".
לאחר זמן מה הוא חווה שם את ההארה המפורסמת.
מה שפחות מפורסם זה מה שקרה שם לאחר מכן.
כשפקח את עיניו לראשונה כאדם מואר (זה אגב פירוש השם בודהה),
הוא קרן אור, אהבה ושקט.
מאמיניו שישבו סביבו היו נרגשים לשמוע מה יאמר כעת זה שהשתחרר מהסבל,
מה ילמד אותם כעת המואר.
בודהה הסתכל עליהם, חייך ואמר בשקט:
"בואו נכין משהו לאכול".
מאמיניו היו בהלם.
שש שנים הם הלכו אחריו לכל מקום,
שש שנים האמינו בדרכו,
תמכו בו וחיזקו אותו
וכעת כשהוא יכול ללמד אותם לימוד רוחני מעמיק,
כשהוא יכול ללמד אותם את סודות החיים,
כשניכר מפניו הקורנות שהפך מואר,
זה מה שהוא בוחר לומר?
באוכל הוא רוצה להתעסק?
הם התאכזבו מאד ועזבו אותו שם מתחת לעץ לבד.
אתם מבינים?
כשבודהה סבל הם ליוו אותו והיו נאמנים לו
וכשהפך לאדם מואר עזבו אותו
משום שלא עמד בציפיות שלהם.
האמת שאמר להם לא התאימה להם.
ולמה הוא אמר את זה?
הסיבה היא שתקופה ארוכה מאד הם האמינו שלסגף את הגוף,
לא לאכול ולשתות כמעט בכלל,
זו הדרך לחופש מהמגבלות האנושיות.
זו היתה דרכם וזו הדרך בה הוא הוביל אותם.
אך כשהתעורר,
כשחווה הארה והבין שזה לא ממש חייב להיות כך,
כשאמר להם עזבו שטויות,
בואו נאכל משהו,
זו היתה בעיניהם בגידה בדרך בה האמינו.
זו היתה אכזבה גדולה.
זה מדהים בעיניי.
יושב מולם אדם מואר,
במצב תודעתי כל כך כל כך נדיר,
אדם שהם היו מוכנים לעשות הכל
כדי לעזור לו להתעורר,
לעזור לו להפסיק לסבול,
וברגע שהוא התעורר והשתחרר מהסבל,
הם עדיין לא יכלו לשמוט את האמונה שהחזיקו
לגבי מהי הדרך הנכונה להתעוררות.
לא יכלו לקבל את האמת שיצאה מפיו.
לא יכלו שלא להתעקש על הדרך שלא עבדה להם.
אולי פחדו להודות שבזבזו כל כך הרבה זמן
ואולי היתה זו סיבה אחרת.
הם חשבו שהוא השתגע,
אך הוא הפך לאחד המורים הגדולים והמפורסמים בתולדות האנושות.
מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה לגבי העולם כיום?
האם גם לנו יש אמונות שמפריעות לנו לקבל את האמת הקיימת מולנו?
האם אנו ממשיכים להחזיק באמונה או דיעה גם כשהיא לא עובדת לנו?
האם יש בנו פתיחות אמיתית למצוא את הדרך לחיות את החיים שאנו רוצים?
האם המחויבות שלנו היא לדרך או למטרה?
האם כשאמת מונחת לפנינו אנו מסוגלים להבחין בה?
האם העולם כמו שאנו מכירים אותו כיום הוא לא תוצאה של האמונות שלנו?
זה דורש אומץ אדיר להודות שטעינו
זה דורש לסלוח לעצמנו שלא ידענו אחרת
זה דורש מחויבות למטרה ולא רק לדרך
זה דורש פתיחות
זה דורש נוכחות
זה דורש קבלה.
כל הדברים שהאגו שלנו לא אוהב לעשות.
ואולי
אם נעשה יותר את הדברים שהאגו שלנו לא אוהב
נצא לחופש ממנו
ונתעורר למציאות האמיתית
ולא זו שמוקרנת על ידו.
האמת היא אמת גם אם אף אחד לא מאמין בה
והשקר הוא שקר גם אם כולם מאמינים בו.
אני מזמין אתכם למסע איתי אל השקט הפנימי
כי בשביל לחיות חיים שלווים ומאושרים
צריך אומץ
לוותר על הפחד,
לוותר על השליטה
ולבחור בחיים.
הרשו לי להראות לכם את הדרך לחיים מדהימים,
חיים של חופש ושקט פנימיים.