האם יש לנו בחירה חופשית?
ואני לא מתכוון לשאלה הכללית האם הכל ידוע מראש והרשות נתונה וכו׳,
אלא האם יש לנו בחירה חופשית במה שאנו חושבים וחווים בתוכנו בכל רגע ורגע.
התשובה שלי היא שלמרבה הצער לרובנו אין בחירה חופשית.
החדשות הטובות הן שאפשר להגיע לזה או לכל הפחות להגדיל מאד את הבחירה החופשית שלנו.
אני אסביר בקצרה מדוע ואיך.
התרגלנו לחשוב שאם אנו מחוץ לכלא אנו חופשיים,
אז בואו נבדוק אם זה נכון.
תחשבו על הפעם האחרונה שכעסתם על מישהו או משהו.
האם אתם בחרתם לכעוס במודע, או שהכעס פשוט הגיע משום מקום לפתע?
תחשבו על הפעם האחרונה שנפגעתם.
האם אתם בחרתם להיפגע במודע או שזה פשוט קרה פתאום מבלי שיכולתם למנוע זאת?
תחשבו על הפעמים פעם פחדתם, דאגתם, סבלתם או אפילו הייתם לרגע מאושרים.
האם אתם בחרתם בכל אלה או שזה פשוט קרה?
אצל רובנו ובמרבית הפעמים אם לא בכולם, זה פשוט קרה מבלי שהיתה לנו יכולת השפעה על כך.
זה קרה מבלי שהיתה לנו יכולת בחירה חופשית אם לחוות את זה כך או לא.
מטרת המסע אל השקט הפנימי היא להראות לנו איך להגיע למצב בו אנו בוחרים אם להיות עצובים או שמחים, כועסים או סולחים וכו׳.
ואם תהיה לנו בחירה כזו, זה משנה הכל לא?
מן הסתם רוב הזמן, אם לא כולו, נבחר להרגיש נעים לא?
איך זה קורה?
בשביל לענות על זה צריך קודם כל להבין מדוע אין לנו בחירה חופשית ומי נטל אותה מאיתנו.
צריך להבין מי זה שבוחר בשבילנו והאם זה אנחנו או שזה רק חלק שבתוכנו.
רבות נכתב על המיינד שלנו או האגו כמו שמכנים אותו לעיתים.
גם אני כותב על כך לא מעט.
במדיטציה פשוטה של כמה דקות מגלים את האמת.
מגלים שאנו לא המחשבות ולא הרגשות.
שאנו לא המיינד שלנו.
שיש לנו מיינד אך אנו לא המיינד וזה שונה, אם אתם מבינים את כוונתי.
מבינים שהוא זה שלמעשה מחליט במקומנו איך נגיב ומה נרגיש ונחשוב.
הוא זה שבוחר.
במקומנו.
אצל רובנו זה התחיל מתישהו בילדות.
אירוע עוצמתי אחד או רצף מתמשך של אירועים לא נעימים הפכו את המיינד שלנו למקבל ההחלטות הבלעדי אצלנו.
הוכתר מנכ״ל חדש.
על ידי עצמו.
בחשאי.
בכח.
מבלי שאף אחד אישר זאת במודע.
סוג של מחטף אם תרצו.
והמנכ״ל הזה חושב שהוא חכם ושהעולם מסוכן, מפחיד ולא הוגן.
והמנכ״ל הזה לחוץ, עצבני, חסר מנוחה ורוצה שכולם יאהבו אותו כל הזמן.
והוא עובד קשה כדי לרצות אותם.
את כווווווולם.
על חשבוננו.
על חשבוננו.
ואיפה אנחנו?
ישנים שינה עמוקה (מכאן בא המושג התעוררות).
הרי לא היינו רוצים שמנכ״ל לחוץ כזה ינהל עבורנו אפילו את וועד הבית, אז לנהל את חיינו?
השתגענו?
אולי.
ואולי פשוט לא שמנו לב.
גנבו לנו את הבית מתחת לאף.
הבית הפנימי.
גנבו כל כך טוב,
שאנו בטוחים שזה הכרחי, שככה זה,
שאי אפשר אחרת ושזה העולם שלא הוגן ושאם רק העולם היה ״נוהג בנו אחרת״ הכל היה מסתדר.
באמת?
אם לעסק שבבעלותנו יש מנכ״ל כזה,
זה משנה מה העולם יעשה או לא יעשה?
ובכלל, האם זה מפליא שהעולם ״נוהג בנו כך״ כשיש לנו מנכ״ל כזה?
ואין פתרונות קסם ולא כדאי לצפות שתהליך כזה או אחר יביא אותנו לבחירה חופשית כל הזמן.
אך יש דרך מדוייקת ופשוטה שההולכים בה מגלים שאפשר להגדיל משמעותית את מידת הבחירה החופשית שלנו בחיינו.
וכשזה קורה, החיים הופכים לפשוטים יותר, נעימים יותר, מאושרים יותר ובריאים יותר.
מחלות מתפוגגות ונעלמות,
מערכות יחסים הופכות לפשוטות, נעימות ומדוייקות יותר ואנו הופכים לחופשיים ואוהבים יותר.
כל אחד יסיים את המסע במקום מעט שונה,
אך המתמידים בדרך מגלים, שהמסע האמיתי לא הסתיים בפגישתנו האחרונה, אלא רק התחיל, כשאנו סיימנו את התהליך.
התחיל, אבל ממקום אחר לגמרי.
ולרוב אין הארה שנופלת עלינו במפתיע,
אלא דרך קסומה שמובילה אותנו אט אט
לשקט פנימי
שאינו תלוי בדבר חיצוני.
דרך שמובילה
לבחירה חופשית.