לפני שאתה מבקר או שופט מישהו,
קודם הבן אותו לגמרי.
שים עצמך במקומו.
אל תשים את מי שאתה במקומו,
אלא את מי שהוא במקומו.
ראה את הדברים מנקודת מבטו הבלעדית ומתוך סיפור חייו.
עכשיו נראה כמה שיפוט יהיה בך.
אני מבטיח לך שלא יהיה בך שום שיפוט על אף אחד.
האם זה קל להסתכל כך על אנשים?
בהתחלה לא.
האם זו הדרך הנכונה והבריאה להסתכל על אנשים?
לדעתי כן.
אז זה שאתה לא מצליח להסתכל כך על אנשים זה אשמתם או אשמתך?
זו בטח לא אשמתם, ואולי אין פה אשמה, אלא פשוט מצב נתון.
ככה זה עכשיו.
אם זה המצב עכשיו אז אין אשמים,
בוודאי לא את זה שהאשמת, ביקרת ושפטת עד לפני רגע.
ואם אין שיפוט ואין אשמה האם זה אומר שמה שמישהו עשה זה בסדר?
הראש שלך אומר לך שהם הולכים יחד:
שיפוט ולא בסדר,
קבלה ובסדר.
הראש שלך טועה ומטעה אותך.
כי אפשר לקבל את זה שמישהו עשה משהו לא בסדר לדעתנו, אך בו זמנית להבין שזה היה הכי טוב שלו כרגע.
מדוע זה משנה להתבונן על הדברים כך?
הו, זה משנה את הכל.
זה משנה את חווית החיים שלנו ממה שקורה, את הדרך שלנו ליצירת שינוי ואת התוצאה.
מה דעתך?
איזו דרך אתה מעדיף?
דרך של ״להיות צודק״, לשפוט, לכעוס, להיות בלחץ, לשנוא?
או דרך שלווה, נעימה, אוהבת, חומלת, שמקבלת את מה שקורה לא בהכרח כי זה נעים אלא כי זה מה שקורה, ואז פועלת לשינוי אם שינוי אפשרי?
אני אגיד לך מה בחרת עד היום:
את הדרך הראשונה.
איך אני יודע?
כי לא פגשתי הרבה אנשים שבחרו בדרך השניה.
יש כאלה אבל הם נדירים כמו שרב בינואר.
האם אתה יכול לעבור מדרך אחת לשניה?
כמובן.
אתה רק צריך להתאמן במדויק וברצף.
כל מה שהתאמנת עליו עד היום הפכת להיות ממש טוב בו:
טניס, ריצה, גלישה, או דאגה, היעלבות, כעס, טחינת מחשבות על העבר והעתיד,
כל מה שהתאמנת עליו במודע או באופן לא מודע, נהיית ממש טוב בו.
רוצה להתאמן על חיים של שקט ושלווה?
בוא,
אני כאן.
אין לי הרבה מה להציע לך,
אבל זה מספיק לא?