אני יודע שזה נושא רגיש חשוב וכאוב,
ואני רוצה להגיד עליו כמה מילים
ומה עולה לי בראש כשאני שומע את צמד המילים הללו.
חוץ מהגוף שלנו,
אין שום דבר אחר בו היינו משקיעים כל כך הרבה אנרגיה, זמן, כסף ומשאבים מכל סוג שהוא,
בגילוי מוקדם.
בכל דבר אחר היינו מעדיפים להשקיע יותר במניעה של התקלה מאשר גילוי מוקדם שלה.
דוגמאות?
היינו מעדיפים לגלות (מוקדם) נזילה מהברז בבית,
או לתחזק אותו כך שהסיכוי לנזילה יהיה אפסי?
היינו מעדיפים לגלות (מוקדם) תקלה ברכב שלנו,
או לתחזק אותו כך שהסיכוי לתקלה יהיה אפסי?
היינו מתייחסים בזלזול וחוסר מודעות לברז או לרכב שלנו ואז עושים בדיקה שבועית לגלות אם כבר יש תקלה?
ברור שלא.
התשובה ברורה.
לרוב אנחנו יודעים לשמור היטב על הדברים שלנו וגם עושים בדיקות מדי פעם.
גם וגם.
אבל המינון ברור:
הרבה יותר מתחזקים תחזוקה בסיסית וממש מעט בודקים.
בכל דבר אחר מלבד הגוף,
אנו משתדלים לעשות באופן שוטף כל מה שאפשר כדי למנוע תקלות ואי נעימויות.
אז מדוע לגבי הגוף שלנו,
הדבר הפיזי הכי חשוב שיש לנו,
לרוב אנו מזניחים את הטיפול השוטף הנכון בגוף, וגם בנפש ובתודעה (שיש להם השפעה עצומה ועיקרית על הגוף) ומתרכזים כל כך בבדיקות תקופתיות לגילוי מוקדם של מחלות שונות?
ושלא אובן לא נכון,
עדיף כמובן לגלות מחלה מוקדם מאשר מאוחר,
גילוי מוקדם של מחלה הוא חשוב מאד,
יהיה קל יותר להתמודד עימה ויהיה סיכוי גדול יותר שנפתור את הבעיה (לפחות זמנית),
אבל נראה לי שקצת התבלבלנו.
גילוי מוקדם הוא חשוב,
אבל בנוסף לכך ואנחנו גם מוכיחים זאת בבחירותינו בתחומים אחרים,
עדיף וחשוב לא פחות
למנוע מראש את הבעיה,
כ ל ב ע י ה,
מאשר לנסות לתקן אותה.
.
.
בעולם המערבי מתרכזים הרבה יותר בגילוי מוקדם של מחלות ובטיפול בהן (לרוב על ידי תרופות וניתוחים)
מאשר במניעתן.
בישראל כל הזמן יש קמפיינים לגילוי מוקדם של מחלות שונות ומשאבי ענק לטובת העניין,
וזה חשוב ויכול להציל חיים,
אך יחד עם זאת,
זה דומה בעיניי למצב בו לדוגמה
במקום ללמד מישהו איך לא להיחתך ולהיפצע,
ניתן לו לפעול בחוסר מודעות ובסיכון עצמי,
נאפשר לו לקבל החלטות שגויות שלא מיטיבות עימו
ובאותה העת נסתובב סביבו כל הזמן עם ערכת עזרה ראשונה,
על חשבון אינסוף דברים אחרים,
מוכנים ודרוכים לטפל בה מהר.
זה נשמע נכון להתנהל כך?
שפוי?
לשבת ולחכות שנגלה את האסון הבא?
ועוד להיות מבסוט שגיליתי אותו עכשיו
ולא מאוחר יותר?
מדוע המדינה לא משקיעה מאמצים גדולים הרבה יותר במניעה של מחלות?
מדוע לא מלמדים אותנו מגיל אפס על הקשר בין הגוף לנפש?
על הקשר בין רמת השקט הפנימי שלנו למצב הגוף הפיזי?
הרי יש כבר כל כך הרבה הוכחות לתהליכי ריפוי שהרפואה המערבית ברובה לא יודעת ואולי גם לא מעוניינת להסביר.
מדוע העקשנות הזו לחכות למחלה ולשמוח שהיא התגלתה מוקדם?
אני מבין כמובן את השמחה לעומת האלטרנטיבה של הגילוי המאוחר או המאוחר מדי,
אבל אני לא מבין את השמחה לעומת האלטרנטיבה של בכלל לא להגיע למחלה.
אני מקווה שאני מובן.
אני חלילה לא רוצה לפגוע באף אחד, להיפך.
אני רוצה שנתעורר.
מניעת המחלה היא אפילו לא אופציה עבור רובנו.
לא משהו שאנו חושבים עליו או מודעים לו.
רוב הרופאים הקונבנציונליים שלנו לא מדברים איתנו על כך.
רבים מהם כלל לא יודעים איך למנוע מחלות,
כי זה לא מה שהם למדו.
הם למדו בעיקר איך ״לרפא״ מחלות כשהן כבר מופיעות (או להשתיק את הסימפטומים), או להפוך אותן למחלות כרוניות, וגם זאת בדרכים מסויימות מאד שבמרבית המקרים מערבות בצורה כזו או אחרת את חברות הפארמה והציוד הרפואי.
ומה איתנו?
אנחנו עסוקים בענייני היום יום,
רודפים אחרי הזנב שלנו,
עבודה, ילדים, בית
ואין לנו זמן לעסוק במניעה מודעת ואפקטיבית,
כך אנו חושבים.
אבל האמת היא,
שאם אין לנו זמן *למנוע* מחלה,
ניאלץ בהמשך למצוא הרבה הרבה יותר זמן בשביל *לטפל* בה.
מה לוקח יותר זמן?
למלא דלק בתחנת דלק באופן מתוכנן,
או להיתקע באמצע הדרך ללא דלק ואז לטפל בזה?
אנחנו חושבים שזה עולה הרבה כסף לעסוק בבריאות מונעת.
אם אתם חושבים שעולה הרבה להישאר בריא,
נסו להיות חולים.
ויש דרכים רבות, שונות ומגוונות למנוע מחלות:
תזונה בריאה לנו,
פעילות גופנית שמתאימה לנו,
טיפולים שונים,
לימוד שיטות ריפוי שונות,
דרכים טבעיות,
ועוד.
חלק מהדרכים הן לימוד קצר יחסית
ואז המשך תחזוק עצמי ללא כל עלות מצידנו.
אני בתחושה שהיום הדרכים הללו הופכות להיות יותר ויותר לגיטימיות, מוכרות ונגישות לציבור.
יחד עם זאת אני חושב שהמדינה יכולה וצריכה לעשות הרבה הרבה יותר בקשר לזה,
אבל אנו חייבים לפעול בעצמנו במקביל.
אי אפשר לחכות למדינה.
הבריאות של כל אחד מאיתנו היא קודם כל האינטרס האישי שלנו.
כל אחד יכול וצריך לקחת אחריות על הבריאות שלו במקביל לדרישה מהמדינה ומהמנהיגים שלה לפעול נכון ובריא יותר
ולעיתים קרובות מנהיגות הולכת בכיוון שהעם הולך אליו,
אז אל לנו לחכות עם זה.
אם אין מי שיוביל אנחנו נוביל.
אחת מהדרכים העוצמתיות ביותר למניעת מחלות בה אני עוסק,
היא הגברת השקט הפנימי שלנו.
שקט פנימי עוזר גם למניעת מחלות
וגם לריפוי אם כבר יש מחלה.
כמובן שעדיף להגיע לשקט פנימי קודם ולמנוע מחלות רבות,
מאשר לחוות את כל הסבל עד להחלמה מהן.
עצתי לכם:
בחרו את הדרך שעובדת לכם ומדברת אליכם
ועסקו יותר במניעה,
מאשר לסמוך על הגילוי המוקדם.
גם וגם.
בסופו של דבר,
גילוי מאוחר זה קשה מאד,
אך גם גילוי מוקדם זה לא כזה כיף.
נקודה למחשבה ולשינוי.
.
.
מי שמרגיש לו נכון,
מוזמן לדבר איתי ולשמוע מהי הדרך שאני מלמד כדי למנוע או להחלים ממחלות ומסבל פנימי.
שבת של שלום
ושימרו על עצמכם,
יש רק אחד כמוכם.