במסע החיים שלי ובמיוחד בשנתיים האחרונות הבנתי, שלאמת, תהיה אשר תהיה, יש תמיד כלל אחד בל יעבור.
אחרת היא לא אמת.
והכלל הוא זה:
אם זאת אמת – היא תמיד תהיה אמת לא עם תנאים.
אם היא עם תנאים או אם היא אמת רק לפעמים – היא לא יכולה להיות אמת.
והאמת, אגב, לא צריכה שמישהו יגן עליה.
אם תיזכרו בכל אותן ממשלות, דתות ואנשים שנאבקים ונלחמים להוכיח את האמת שלהם ועושים מעשים קשים מאד בשם ״האמת״ הזו, תראו שלמעשה הם לא נלחמים על האמת בה הם מאמינים, אלא נלחמים על הגנת האגו שלהם ושהמקור של המאבק שלהם הוא פחד ולא אהבה.
אף אמת לא זקוקה שמישהו יילחם למענה. אם היא אמת היא פשוט קיימת.
כן, גם בדתות, שיש בהן לא מעט דברים נפלאים, עיקר האנרגיה בעיניי היא פחד ולא אהבה ומה שאנשים עושים בשם הדתות מוכיח זאת.
האמת לא צריכה שמישהו יגן עליה.
לשמש שזורחת בשמיים לא משנה אם אתם טוענים שחושך עכשיו. היא עדיין תזרח ואין לה שום צורך בלשכנע אתכם אחרת כי אין לה אגו.
עכשיו קחו את זה ותלבישו על דברים שונים בחיים שלכם ותבדקו אם הם עומדים בתנאי זה.
אם האהבה שלכם למישהו או משהו היא כזו ללא תנאי תמיד, אם אמת כזו או אחרת שאתם חשים לגבי דברים מסויימים היא כזו ללא תנאי תמיד וכו׳.
לדוגמה:
הרבה אנשים עימם שוחחתי לאחרונה מסכימים שאין מקריות. ששום דבר לא מקרי. אני אגב גם חושב כך.
אז אם שום דבר אינו מקרי, כל מה שקורה היה צריך לקרות בדיוק כך.
ואם זה נכון, אז איך יכול להיות משהו ״לא טוב״ או ״רע״ או ״לא צודק״?
אם זאת אמת שאין מקריות, אז זה תמיד נכון לא רק לפעמים או בתנאים מסויימים.
זאת אומרת שהכל תמיד לטובתנו העליונה ואז אין דבר כזה ״צדק״, ״אנשים רעים״, ״אנשים טועים״, ״הזיקו לי״, ״פגעו בי״ וכו׳. אין. לא יכול להיות.
עכשיו אתם אולי תסכימו ואולי תגידו ״כן אבל…״.
אם זה מה שאמרתם לעצמכם בראש עכשיו, תקראו את הפסקה הזו שוב.
ושוב.
את הפוסט הזה אני כותב כי שמתי לב שאנשים מצד אחד מאמינים שאין מקריות ומצד שני כועסים, נפגעים, מתקשים לסלוח לאחרים ולעצמם, חושבים שיש דברים רעים וכו׳ ויש בכך סתירה ברורה.
הבנה עמוקה של זה תוביל לשחרור הנכסף מהאגו, תאפשר לסלוח באמת ותאפשר הגעה לחופש פנימי ולשלווה.
לראש שלנו, לאגו, קשה מאד להסכים עם זה. הוא כועס ופגוע ו״צודק״. זה ידוע.
ועדיין, אם תתנו לזה לעבור מעבר לגבולות המגבילים של הראש שלכם, כשההבנה העמוקה ביותר של זה עוברת מהראש להוויה הפנימית – מתעוררים לשקט פנימי ושלווה עמוקה ואינסופית.
קשה לעשות זאת לבד ולכן יש מורים שתפקידם לסייע ולקצר את הדרך הזו.
נסו אולי לקרוא את הספר כוחו של הרגע הזה ביום כיפור הקרוב. יש בו חוכמה ממימד זמן אחר מזה שאנו רגילים להיות בו וביכולתו לשנות (אולי לתמיד) את מצב התודעה של הקורא מרדום וסובל לער, נוכח, שליו וחופשי.
הייתי מאחל לכם גמר חתימה טובה, אבל בהמשך לפוסט הזה הבנתם אולי, שאני לא מאמין שיש חתימה רעה (או שיש משהו טוב או רע בכלל).
זה מה שזה.
מי שחשוב לו לתייג כל דבר לטוב ורע זה האגו שלנו והוא לא מי שאנחנו באמת.
במקום זאת, אני מציע שנתבונן פנימה.
אין שום דבר ביקום שלא נמצא בתוכנו ואין בנו שום דבר שלא קיים כבר ביקום.
אנחנו אחד. והמקור שלנו, מי שאנחנו באמת, כבר מושלם, כמו כל שאר היקום בדיוק.
אם נשקיע את האנרגיה שלנו בלהרגיש זאת בתוכנו במקום לחפש ישועה מחוץ לנו – נצא לחופשי.
ובנימה אישית, ביום כיפור לפני שנתיים בדיוק יצאתי אל החופש.
החופש משליטת האגו, מהפחד, מהצורך בוודאות, מהמחשבות.
ומאז אני עוסק רק בזה.
מראה למי שרוצה, את הדרך אל החופש.
אם אתם מרגישים קריאה פנימית לצאת לחופשי, לבד כזוג או בקבוצה, צרו עימי קשר.