עשית דרך ארוכה
נפלת
קמת
כאבת
שמחת
נרדמת
התעוררת
צמחת
הפכת ליותר ויותר מודע

ועכשיו אתה מבין
שחסר לך עוד קצת
ממש עוד קצת
כדי לעבור לשלב הבא

אז אתה אומר לעצמך
אני אמצא את התוספת הקטנה הזו
ואתה פונה
למדריך
מטפל
מורה
ספר
סדנה

ואתה מגיע מעט כפוף
מהמשקל של כל מה
שאספת איתך בדרך
ואתה אומר
נו, תן לי עוד קצת
הבנתי כבר המון
רק תעזור לי ליישם

ואולי הבנת
ואולי עשית דרך ארוכה
ואולי אתה באמת מוכן לשלב הבא

אבל הבעיה שלך היא
שאתה הכשלת את עצמך מראש

אתה מבין,
אתה רוצה לטעום משהו חדש
אך פיך כבר מלא
לא בולע ולא מקיא
אתה רוצה ללמוד לשחות
אך עדיין מחזיק את המעקה

כי אותה סירה שעזרה לך לחצות הנהר
סיימה את תפקידה כשהגעת לגדה השניה

מוטב היה לו השארת אותה שם
והמשכת את המסע בלעדיה
במקום לסחוב אותה על הגב
ולהתלונן שהדרך קשה

אבל אתה מפחד לעזוב אותה
היא הצילה אותך פעם אחת
ואולי תצטרך אותה שוב
ובגלל הדאגה מהעתיד אתה מקריב את העכשיו
בגלל שאולי תצטרך שוב את מה שעזר לך בעבר
אתה מונע מעצמך בוודאות לעבור לשלב הבא

ואני רוצה להרגיע אותך
כל מה שעזר לך בעבר
כל מה שהבנת ולמדת
יעמוד לרשותך אם באמת תצטרך

זה לא באמת נעלם
זה רק משקל אדיר שיורד מהכתפיים
תן להן לנוח
תרפה

תרפה ותראה
איך אתה הולך בקלילות
איך הכנפיים שלך יוצאות
אט אט החוצה
ומאירות את העולם
שלך ושל כולם

האנשים שעשו זאת מספרים
שאחרי נסיונות ומאבקים של שנים
הכל הסתיים ברגע אחד
בו הרפו והתמסרו לגמרי
לרגע הזה

לחלקם זה קרה בזמן שישבו מול מורה
שהסביר שוב ושוב באלפי מילים
את האמת הפשוטה
שאין מילים שיסבירו אותה

והראש הבין
והלב רצה
אך הפחד הזה
מה עם הסירה?

ואז ברגע אחד
בלי ששמו לב
הם הרפו לגמרי
מהפחד והשליטה
ותוך 30 שניות של נוכחות עמוקה
יחד עם התדר של המורה והבריאה
הם עברו לשלב הבא

ורק אחרי שעברו לשלב הבא הבינו
שמעולם לא היה עוד שלב
שכל מה שחיפשו כבר היה
שאין שער לעבור

זו רק הסירה שסחבו על הכתפיים
שהסתירה את השמש
את אור ההבנה

הם הבינו שכל מה שחיפשו
חיפש אותם
ואם לא היו עסוקים כל כך
בלסחוב על עצמם
את כל מה שפעם אולי עבד להם
וכעת הוא מעמסה
היו שמים לב
שכל מה שחיפשו
כבר היה איתם
בתוכם

אז הדרך קצרה או ארוכה?
אתה שואל עכשיו בחוכמה

ואני אשאל בחזרה:
הדרך לאן?
כיצד תלך למקום בו אתה כבר נמצא?

לו רק פקחת את עיניך בדממה
לו רק היית כאן איתי
ל 30 שניות של נוכחות
היית מקבל עולם של אהבה

היית רואה
שהאור בקצה המנהרה
הוא לא אשליה,
האשליה היא המנהרה

בתוך השקט של ההוויה
מעבר למחשבות
מעבר לרגשות
מעבר לאשליה
יש שדה אינסופי של תודעה צלולה
אליה אתה רוצה ללכת
אך אין לאן ללכת
היא אתה

והיות והיא נמצאת מעבר לשכל והמחשבות
אל תנסה להבין זאת באמצעותם

אל תנסה
פשוט תהיה

אתה כבר
הרגשת?

דילוג לתוכן