זה קרה לך מתישהו בילדות.
התחלת לחפש הוכחות.
שאוהבים אותך,
שצריכים אותך,
שמעריכים אותך,
שאתה טוב מספיק,
ועוד ועוד.
כשהתבגרת הכנסת את הצורך הזה שלך בהוכחות לתוך כל מערכת יחסים שהיתה לך.
עם בני זוג, בעבודה, חברים, הורים, ילדים ועוד.
כל הזמן צריכה להיות הוכחה שאוהבים אותך, כמעט מכל אחד בסביבתך.
יש לך צורך לדעת שאם נפרדת מבן זוג כלשהו, שהוא יסבול ולא חלילה שהוא יהנה מיד מהחיים.
הסבל והכאב שלו יוכיחו לך שהוא אהב אותך.
יש גם צורך בהוכחות מילדיך.
אם הם מקשיבים בקולך אז הם אוהבים אותך ואם הם עושים מה שהם רוצים אז לא.
אפילו אם חבר או חברה שלך לא חוזרים אליך כשהתקשרת אליהם, בטחונך באהבתם יירד מיד.
בהמשך גם נלמד את הצד ההפוך.
הצורך לאהוב אנשים כך, שבאופן לא מודע (שלהם ושלנו) תיווצר להם תלות באהבה שלנו.
שלא יעזבו אותנו חלילה.
החופש שלהם יאיים עלינו כי אנו זקוקים להם.
הצורך הזה שלך בהוכחות קיים מסיבה אחת פשוטה:
אינך יודע מי אתה באמת ולמה אתה כאן.
אתה מכיר את הגוף שלך (שטחית וחיצונית בלבד), את המחשבות ואת הרגשות.
אינך מכיר את הרבדים העמוקים ביותר של החיים בתוכך.
אולי קראת זאת פעם בספר, אך אינך חווה זאת וכל מה שאינו חלק מחווית החיים שלך אינך באמת מכיר.
אינך חווה את האור והאהבה של היקום בתוכך ולכן,
תעשה הכל כדי למצוא זאת מחוצה לך.
בלי זה תרגיש בודד, לא ראוי, עצוב ופוחד.
המסע שלנו פה הוא מסע של אהבה.
הוא בכל מקרה יהיה מסע של אהבה.
אם לא נמצא את האהבה בתוכנו, נחפש אותה בחוץ ונחווה חיים מלאי דרמות, חיים של פחד, חרדות, עצב, דיכאון, מחלות, דאגות, כעסים ועוד.
אפשר אחרת.
לא רק שאפשר אחרת, בשביל זה הגענו לפה.
להתעורר.
להתעורר להווית האהבה שאנחנו.
להרגיש את הבית בתוכנו בעודנו בתוך הגוף הגשמי.
להיות אחד עם הכל.
להיות מלאים באהבה מבפנים ולא להצטרך אהבה מבחוץ.
להיות כל כך מלאים באהבה, שזה יגלוש מאיתנו לכל הסביבה.
קוראים לזה אהבה ללא תנאי.
כשזה מגיע מההוויה הפנימית שלנו זה קורה מאליו ללא מאמץ.
בשביל ללמוד לאהוב ללא תנאי הגענו לפה.
החיים שלנו כמו שאנו מכירים אותם, הם רק התפאורה לסיבה האמיתית שאנו פה.
אז לא כדאי שנעשה לגבי זה משהו?
לא כדאי שנתמקד בסיבה ולא בתפאורה?
ותרו על הפחד,
ותרו על השליטה
ובחרו בחיים.
אל תחפשו הוכחות,
מצאו את עצמכם.