החסד שאחרי הסערה

כשכל הרעיונות והאמונות שלך לגבי החיים יתמוטטו,
אתה תרגיש אבוד, מבולבל, מתוסכל, עצוב.

אך זה אינו דבר רע כמו שאתה חושב,
זה דבר טוב בהחלט.

כל האנשים שקרה להם חסד גדול,
הרגישו אבודים לפני כן.

הם הרגישו שהם כבר לא מבינים את החיים ומדוע דברים קורים כמו שהם קורים.

למעשה,
כשהכל סביבך ובתוכך קורס,
אתה הכי קרוב להארה שתהיה אי פעם,
כי כוס אפשר למלא רק כשהיא ריקה.

בגלל זה אני אומר שאתה צריך לסבול מספיק כדי להתעורר ובאותה נשימה אני אומר שרובנו לא סבלנו מספיק.

אני יודע שאתה חושב שסבלת מספיק,
טרם פגשתי מישהו שאמר לי שהוא רוצה לסבול עוד קצת.
אך במעשיך אתה מוכיח שבא לך לסבול עוד קצת…

זה לא שחייבים לסבול כדי למצוא חסד,
ממש לא.
זו פשוט הדרך בה המיינד של רובנו מוליך אותנו.

שנים החזקתי בדיעות ואמונות שונות ומשונות וחוויתי חוויות נחמדות מאד אך כלום לא נשאר.

רק כשהסכמתי באמת לוותר,
רק כשהסכמתי באמת שכנראה אני לא הבנתי,
רק כשהסכמתי באמת שכנראה שאני לא יודע,
זה הגיע ומיד.

זה קרה לי פעמיים בחיים:
ביום שנרפאתי מקרוהן אחרי 20 שנה של מחלה קשה,
ו 10 חודשים לאחר מכן כשנרפאתי מהסבל האנושי.

בשתי הפעמים לפני שזה קרה נכנעתי.
ויתרתי על כל רעיון שיש לי לגבי מהי האמת או מהם החיים והתמסרתי למה שהיה באותו הרגע.
אפשרתי לאמת להתגלות לפניי.

חמש שנים אני מלווה אנשים מדהימים,
מילדים ועד סבים וסבתות, במסע אל השקט הפנימי
וכל פעם שאני רואה מולי אדם שנכנע – לא לי, אלא לרגע הזה,
אני רואה אדם שהמיינד שלו משתתק ונח והבעיות שלו נעלמות.
אני רואה אדם שמאפשר לגוף שלו לרפא את עצמו מבלי להפריע.
אני רואה אדם עם שלווה ואושר.
אני רואה אדם שמוצא את עצמו ונזכר שהכל כבר בסדר.

אני רואה את החסד שאחרי הסערה.