הכל זמני או הכל קבוע?

הכל זמני מתייחס לצורות הזמניות שכביכול נוצרו וכביכול יחדלו מלהתקיים,
והכל קבוע מתייחס לאחד הגדול האינסופי שתמיד היה ותמיד יהיה,
שבתוכו הצורות הזמניות יכולות להתקיים.

הארה היא החוויה וההתחברות הבלתי אמצעית אל שתי האמיתות האלה בו זמנית.
כשכל ישותנו נמסה לתוך הזמניות והנצחיות של הדברים,
בו זמנית.

הבנה מהשכל תוביל אל שער הכניסה
אל שביל ההארה,
אך כדי לעבור בו,
עלינו להרפות מההבנה השכלית המוגבלת
ולהסכים להיות הדבר אותו אנו מנסים להבין.

זה כאילו שננסה להבין מהשכל את החוויה של להיות עטוף במים.

כמה שננתח ונדמיין לא נתקרב להבנת המקור,
הבנת החוויה,
כי גם השכל שלנו וגם הדמיון מאד מוגבלים,
הם הרי רק תוצאה של מה שאספנו עד כה.

אך מה שאספנו עד כה,
הוא כאין וכאפס לעומת המקור עצמו.

ובכלל,
מדוע לנסות להבין מהי הארה,
או מה הם החיים – על ידי שימוש בשכל?

היינו רוצים לדעת את טעמו של האוכל על ידי שימוש בשכל,
או על ידי התמסרות לחוויה שבפעולת האכילה?

ואהבה?
היינו רוצים להבין, לדמיין או לחוות?

ההבנה מביאה עד לשער החוויה,
אך משם יש להתמסר ולהיכנע,
להסכים לאבד שליטה,
להסכים להפסיק לנהל את התהליך,
להסכים להתאחד עם הכל,
עם כל מה שיש,
להתאחד עם האחד,
להיות עם האחד,
להיות האחד,
הווה אחד,
הוויה אחת,

To be

Human Being

ה Human זמני,
ה Being נצחי.

הכל זמני
והכל קבוע.

שבנו הביתה.