בעבר, לא היה מורה רוחני
היה פשוט מורה
מורה פשוט
מורה לחיים
והוא היה גם רוחני.
כלומר הוא היה אדם שהבין וחווה את החיים
לא רק באמצעות חמשת החושים שלו,
אלא באמצעות מימדים ומרחבי תודעה שמעבר.
התלמידים היו יושבים סביבו והוא היה מעביר להם את חוכמת החיים העתיקה דרך סיפורים ומשלים.
יום אחד סיפר להם את הסיפור על
איוולת תאוות הממון:
עשיר אחד אגר אוסף נכבד של תכשיטים, אליהם הוסיף בהתמדה ובהם היה גאה בצורה מופרזת.
יום אחד הראה אותם לחבר, הלה סעד את עיניו בהם לזמן מה וכשעמד לעזוב הודה למארחו על התכשיטים.
"מה זאת אומרת," קרא העשיר,
"בטח לא הבנת! לא נתתי לך את התכשיטים, למה אתה מודה לי?"
"טוב," ענה לו חברו,
"הייתה לי לא פחות הנאה להסתכל בתכשיטים ממה שלך יכולה להיות.
ההבדל היחיד שאני יכול לראות בינינו הוא, שאני חופשי מכל דאגה בעוד אתה טרוד בשמירתם."