אתמול לא הרגשתי כל כך טוב.
התעוררתי עם כאבים בגרון ובכתף.
הרגשתי מעוך וחסר אנרגיה והכתף כאבה מאד עד לרגע בו כבר לא יכולתי להזיז את היד מרוב כאב.
אני יודע שלכל תסמין שאנו חווים יש מקור רגשי ותודעתי ואני גם יודע שהגוף שלנו יודע לרפא את עצמו. הוא רק צריך שקט מהראש כדי לעשות זאת.
בדיוק כפי שכתבתי בפוסט האחרון ולמרות שזה לעיתים מאתגר מאד, הסכמתי לאפשר לזה להיות.
הסכמתי לחוות את אי הנעימות הזו מבלי לתת לה עבר או עתיד.
כמו שהסברתי פה פעם, ההבדל בין כאב לסבל הוא שכאב חווים ברגע הזה וסבל נוצר כשנותנים לכאב הזה עבר או עתיד. לרוב ניתן לאי נעימות שאנו חווים גם עבר וגם עתיד.
כלומר נחשוב ללא הפסקה ובאופן לא מודע מה קרה שהביא אותנו לכך, ומה יקרה מעכשיו בגלל זה.
אני מתורגל מאד בלא להפוך כאב לסבל וזה שאני מלמד ומעביר את זה הלאה בוודאי עוזר לי להפנמה והיישום של זה.
אז הסכמתי להיות עם זה והסכמתי להיות נוכח מאד ובנוסף חיזקתי את עצמי בכמה דברים כמו ויטמין סי, די, שמן קצח, שמן אורגנו ותה עם ג׳ינג׳ר ולימון.
היום קמתי חדש.
לא נשאר דבר ממה שכאב לי אתמול ויצאתי לפארק ליד הבית לאמבטיית שמש. תענוג.
ישבתי על הספסל, התבוננתי מטה וראיתי נמלה קטנה הולכת מהר בין רגליי, אז דיברנו קצת:
אני: היי מה שלומך?
נמלה: הכל טוב, עסוקים.
אני: אני רואה שאת ממהרת.
נמלה: מה זה ״ממהרת״?
אני: הממ כשעושים משהו בקצב גבוה מהרגיל.
נמלה: רגיל למי?
אני: הממ לי כנראה…
נמלה: הבנתי.
אני: מה הבנת?
נמלה: שאתה לא מתבונן בי כמו שאני, אתה מתבונן בי כמו שאתה.
אני: כן כנראה.
נמלה: ככה אתה תמיד?
אני: הממ לפעמים. כשאני מאד נוכח ברגע הזה אז אני לא ככה.
נמלה: מה זה ״הרגע הזה״?
אני: מה שקורה עכשיו.
נמלה: לא הבנתי, משהו יכול לקרות לא עכשיו?
אני: משהו יכול לקרות עוד שעה לא?
נמלה: מה זה "שעה"?
אני: אה אין לכם שעון. משהו יכול לקרות אחר כך, מאוחר יותר לא?
נמלה: וכשזה יקרה אחר כך, זה לא יהיה עכשיו?
אני: כן, זה יהיה עכשיו.
נמלה: אז מדוע שלא תהיה כל הזמן בעכשיו? מה הבעיה?
אני: כי יש לנו מחשבות ויכולת להיזכר במה שהיה ולדמיין את מה שיהיה.
נמלה: וזה עוזר לכם בני האדם להיזכר ולדמיין?
אני: לפעמים כן ולפעמים לא.
נמלה: מתי לא?
אני: כשלא אנחנו בוחרים מתי הזיכרון והדמיון מופיעים, כשזה על דברים מאד לא נעימים וכשזה מגיע בכמויות גדולות וברצף – אז זה לא עוזר ואפילו מפריע.
נמלה: הבנתי. ומדוע שלא אתם תבחרו מתי זה מגיע?
אני: הו, זו העבודה החשובה והקשה מכולן.
נמלה: אתם עובדים בזה?
אני: חלקנו, כן.
נמלה: ואלה שלא?
אני: הם אולי חושבים שזה נורמלי לחיות ככה.
נמלה: ומה אתה חושב?
אני: אני גם חשבתי פעם שזה נורמלי. לא הכרתי דבר אחר וכולם סביבי היו ככה. היום אני כבר לא חושב ככה.
נמלה: מה גרם לשינוי?
אני: סבלתי מאד בתוכי עד שבוקר אחד חוויתי שקט עמוק.
נמלה: מה זה "שקט"?
אני: זה מה שיש כשהמחשבות מפסיקות לבוא מתי שבא להן ומתחילות לבוא מתי שאתה קורא להן.
נמלה: הבנתי.
אני: גם אצלכם זה כך?
נמלה: בערך.
אני: תסבירי בבקשה.
נמלה: אנחנו עושות מה שנדרש בזמן שזה נדרש, לא מתבאסות ממה שהיה ומה שעכשיו ולא דואגות ממה שאולי יהיה, אלא עושות הכי טוב שלנו שמה שיהיה יהיה כמו שאנו רוצות.
אני: מדהים. ומה קורה אם זה לא יוצא כמו שרציתן?
נמלה: אז אנחנו מתאימות את עצמנו מיד למצב החדש ושוב עושות כמיטב יכולתנו וכך שוב ושוב ושוב.
אני: וואו, זה לא קשה?
נמלה: לא, משום שמבחינתנו אין כל אפשרות אחרת.
אני: מדהים.
נמלה: לא יודעת אם זה מדהים או לא מדהים, זה מה שזה.
אני: מדהים.
נמלה: אוקיי מה שתגיד.
אני: אז את מאושרת?
נמלה: מאושרת?
אני: כן, נעים לך? את מרגישה שאת מגשימה את עצמך?
נמלה: מגשימה?
אני: כן, את מרגישה שאת עושה את מה שהגעת לעשות פה?
נמלה: לגמרי. אתה לא?
אני: גם אני.
נמלה: יופי סער. אני יכולה לעזור במשהו?
אני: עזרת המון בשיחה הזו – תודה. אשמח לדבר איתך מדי פעם כשאני מגיע לפה, זו אחלה תזכורת בשבילי.
נמלה: בכיף.
אני: ואני יכול לעזור לך במשהו?
נמלה: לא ממש. אתה יודע מה, אולי רק בדבר אחד.
אני: בטח, מה?
נמלה: אל תדרוך עליי.
אני: אני אשתדל מאד לשים לב לכך. תודה על הזמן שלך.
נמלה: זמן?
אני: אה נכון אין לכם זמן… תודה שהיית איתי פה.
נמלה: תודה לך ותמשיכו להגשים את עצמכם.
אני: אני על זה. רגע, מי זה "תמשיכו"? רק אני פה.
נמלה: אתה יודע, אני חושבת שזו הבעיה שלכם בני האדם.
אני: מה הבעיה?
נמלה: שעדיין לא הבנתם את זה.
אני: את מה?
נמלה: שאין אני. שכולם צריכים לפעול יחד למען אותה המטרה. שאם רק לאחד טוב ולשאר לא, הוא לא באמת יוכל ליהנות מהטוב הזה. שכל אחד הוא חשוב מאד למטרה לשמה אנחנו פה אבל עלינו ללמוד לשתף פעולה במקום להתחרות כל הזמן אחד בשני.
לא הבנתם שכשאתם חושבים על איך לעשות טוב רק לעצמכם, אתם מפספסים את הנקודה ואת מהות המסע שלכם פה ושאם תחשבו איך לעשות טוב לכלל, תחיו בהרמוניה עם עצמכם ועם הסביבה.
אני: זה נכון, את צודקת מאד. הלוואי וכולנו היינו זוכרים זאת כל הזמן.
נמלה: עוד פעם אתה עם הזמן?
אני: צודקת. זה הרגל כזה.
נמלה: תהיו לי בריאים.
אני: גם אתם.
נמלה: אנחנו על זה.