פחד נוצר ע״י היזכרות במידע שאספנו בעבר,
כדי לדמיין עתיד לא רצוי.
כלומר,
אנחנו נעזרים במשהו שכבר לא קיים
כדי לדמיין משהו שעדיין לא קיים
וזה יוצר אצלנו הרגשה של פחד.
אם כך,
האם לא נכון לומר שפחד הוא תמיד מהלא קיים?
ואם זה נכון,
והעבר כבר לא קיים – הוא רק זכרון,
והעתיד עדיין לא קיים – הוא רק דמיון,
האם זה לא נכון שהפתרון הפשוט ביותר לפחד
הוא לשים לב יותר לזמן היחיד שקיים עבורנו, בו החיים קורים ובו אנחנו יכולים לפעול:
הרגע הזה?