הצופה

אבל לא רק זה שצופה במחשבות וברגשות שלי, אלא ממש פיזית צופה מבפנים בעיניים שלי צופות החוצה על העולם.

זו הייתה הפעם הראשונה (ולא האחרונה) שחוויתי פיזית בצורה כזו את ההתעוררות שלי, שקרתה זמן קצר קודם לכן.

הכל התחבר ונהיה פשוט.
כל הפחדים נעלמו, הרעש של המחשבות בראש פסק לחלוטין והרגשתי רק אהבה. להכל.
וכך זה מאז. כל הזמן.

ואז הבנתי את גודל האשליה.
ואז גם הבנתי שהעיניים שמשרתות אותנו כה נפלא בלהתבונן החוצה, מפריעות לנו להתבונן פנימה.

קיבלנו זוג עיניים שמאפשרות לנו להתבונן על העולם החיצוני לנו וכך התרגלנו לחפש בחוץ את מה שנמצא רק בפנים.
את החופש.

ולכן במדיטציה לרוב עוצמים עיניים. כדי שיהיה קל יותר להתבונן פנימה. מנטרלים את העיניים שצופות החוצה.

קחו לכם כמה דקות בבוקר וכמה דקות בערב של התבוננות פנימה.
עד שתהפכו להיות זה שצופה.

כי זה שצופה הוא מי שאנחנו באמת, מעבר לאשליה ולסיפור שהראש אולף לספר לנו על מי אנחנו.

וכשתהיו צופים לא יהיה יותר צורך בשליטה, בוודאות, בפחד ובסבל.

תגיעו להבנה שמעבר למילים ולגבולות המגבילים של המוח ותרגישו רק אהבה וחופש אחד גדול ומושלם.

בקרוב אערוך סדנה בה לראשונה אקח לכמה שעות אנשים שלא בתהליכים איתי למקום הזה.
לחוות הצצה אל המסע המופלא הזה.

המסע אל השקט הפנימי.

כי מאז, הבנתי שזה מה שהגעתי לעשות פה.
להאיר ולהעיר אנשים מהסבל אל החופש בדרך הכי פשוטה, עוצמתית וקצרה שיש.