וודאות

והשינוי מאפשר את החיים.
אפשר לומר שהשינוי הוא החיים.

אז אתה מחפש וודאות ולמעשה מחפש מוות.
כי החיים נמצאים בשינוי המתמיד של הרגע הזה.

תחשוב על הדברים שקרו לך.
הם זיכרון בלבד של כאן ועכשיו קודמים.
אינך יכול לשנות אותם כי הם כבר קרו.
למעשה הם מתים.

הדבר היחיד שאתה יכול לשנות זה את היחס שלך אליהם ואם תעשה זאת, זה יקרה במרחב החי היחיד שקיים – עכשיו.

אז אם אתה רוצה לבחור בחיים
אתה חייב לבחור ברגע הזה.
בעכשיו.

ואם אתה רוצה לבחור בחיים,
אתה חייב לוותר על הוודאות.

כן, זה מה שהגביל אותך עד היום.
זה הדבר היחיד.

וזה מפחיד אותך לוותר על הוודאות
כי אתה חי באשליה, שעד היום היתה לך כזו.

אז הרשה לי לגלות לך סוד,
מעולם לא היתה לך וודאות בשום דבר.

מה שקרה קרה.

לפעמים זה מצא חן בעיניך ולפעמים לא, אך אין לזה שום קשר לוודאות.

ואם לא היתה לך מעולם וודאות,
מה הבעיה לוותר עליה?

עכשיו אתה מתחיל להבין שאתה לא נדרש לוותר על משהו שהיה לך, אלא על כמיהה למשהו שטרם היה לך.

והכמיהה הזו מובנת.
היא מגיעה כי אתה פוחד.
אתה פוחד, כי אתה לא יודע מי אתה.
אתה מאמין שאתה יודע, אך אם היית יודע לא היית פוחד.

כל חייך חיפשת את התשובה לשאלה הזו:
מי אני?

רוב הזמן חיפשת אותה באופן לא מודע.
חיפשת אותה בכל דבר חיצוני אפשרי
וזה רק בלבל אותך יותר.
כי תשובה לשאלה כזו לא יכולה להגיע מבחוץ.
ואפילו המחשבות והרגשות שלך הם מחוצה לך. הם לא אתה.
אתה הוא זה החושב ומרגיש.
אז מי אתה?

איך אתה יכול למצוא תשובה לשאלה הזו באמצעות מחשבה או רגש, אם אתה הוא זה שמפעיל אותם?

אז איך תדע מי אתה?
איפה תחפש?

אתה מבין, זה כאילו שאתה נוסע ברכב בכל העיר, לחפש את הרכב שאתה נוהג בו.

אם תסתכל החוצה, לעולם לא תמצא.
אך אם תשב בשקט, תדומם את מנוע המחשבות והרגשות, התשובה תתחיל להתגלות.

מדוייק יותר לומר שלא תהיה תשובה שתתגלה, כי כשתגיע למרחב התודעה הצלולה שמעבר למחשבות והרגשות שלך, לא תהיה לך עוד שאלה.
לא יהיה חיפוש.
לא יהיה צורך בוודאות.
לא יהיה צורך כלשהו.

יהיה גן עדן של אהבה של יקום,
שפועם את פעימתו בתוכך
כאילו מזכיר לך
שחזרת הביתה.

אל תדאג,
עוד יהיו לך מחשבות ורגשות,
אך מאותו הרגע לא תחשוב שהם אתה,
לא תזדהה איתם
וברגע שתפסיק להזדהות איתם הם יפסיקו להגיע מתי שבא להם ולעשות בך כרצונם.

לזה אני קורא חופש
וזה החופש היחיד האמיתי.