בתקופה כזו,
של הרבה נופשים וחופשות מהנות ונהדרות כדאי לזכור,
שהחופש היחיד שקיים באמת,
החופש העמוק ביותר,
שאינו זמני
והיחיד שיישאר איתנו תמיד –
הוא החופש הפנימי.

כי לכל מקום אליו נלך ניקח את עצמנו.

אם נעים לנו עם עצמנו, עם הרגשות והמחשבות שלנו, יהיה לנו נעים בכל מקום ואם לא נעים לנו, גם אם התפאורה תשתנה לרגע, עדיין יהיה לנו לפעמים לא נעים בפנים ובכל מקרה נחזור לאחר החופשה למצב בו היינו קודם.
כי ׳האני׳ שחווה את החוויות, יחווה אותן כמו שהוא באותו הרגע.

וכמו שכולנו יודעים היטב, גם בחופשה אפשר להיות ביקורתיים, תלונתיים, פגיעים, מפחדים ודואגים.

בשביל ליהנות מהחיים בכלל ומכל דבר נעים בפרט, צריך שיהיה לנו שקט פנימי שלא ניתן להפרה על ידי שום דבר חיצוני.
עוגן פנימי חזק שלא מטולטל על ידי הגלים.

רובנו נזהה שהעוגן שלנו חלש רק כשכבר יגיעו גלים גבוהים.
חדי האבחנה והמודעות בינינו, ידעו לזהות זאת גם כשהים שקט יחסית.

השאלה החשובה היא לא מתי נזהה זאת, אלא מה נעשה אחרי שזיהינו שזה כך.
האם נפעל לחיזוק העוגן או שנעדיף לחכות שהגלים יירגעו זמנית, עד לסערה הבאה.

כך או כך, בדיוק כמו הספינות בים, מוטב לחזק את העוגן שלנו לפני שהגלים הגדולים מגיעים.
זה יהיה קל, נעים וקצר יותר.
יחד עם זאת, ניתן לעשות זאת גם כשהסערה בעיצומה, כל עוד יש רצון חזק.

מאחל לכולנו ימים מאושרים, נעימים ושקטים
של חופש חיצוני ובעיקר פנימי .

דילוג לתוכן