לא להניח הנחות

אם הייתם יודעים לפני 4 חודשים שזה מה שיקרה עכשיו, הייתם עושים משהו אחרת?
תחשבו על זה רגע.

אני חושב שרובנו היינו עושים כמה דברים אחרת.

אז מה הייתם עושים אחרת?

משהו שקשור לעבודה?
משהו שקשור להורים?
משהו שקשור לעצמכם?
משהו אחר?

מדוע לא עשיתם זאת?

האם יכול להיות שהנחתם שמה שהיה הוא שיהיה?
האם יכול להיות שהנחתם שלא יהיה שינוי גדול באורחות חייכם בקרוב?

האם כיום אתם מבינים שזו היתה הנחה שגויה?

והאם ההבנה הזו,
תמנע מכולנו להניח את ההנחה הבאה?
לא בטוח.

רובנו נסכים לוותר על הנחה אחת,
רק אם נוכל להחליף אותה מיד באחרת.
(כתבתי בעבר על הצורך של המיינד שלנו בוודאות, כל עוד הוא שולט בנו).

בשביל לא להניח הנחות לא צריך לדעת מה יקרה,
צריך להסכים להודות שאיננו באמת יודעים מה יקרה.

זה הכל.

אנחנו אולי משערים, אולי מאמינים, אולי זה בסבירות כזו או אחרת, אך איננו יודעים בוודאות.

אני משתדל לא להניח הנחות,
להיות אחד עם הרגע הזה
ולקבל לגמרי את מה שקורה בו.

כשיש משהו ללמוד ממה שקרה,
אני לומד וממשיך הלאה.

אף אחד מאיתנו לא יודע מה יקרה מחר
ואם בכלל נהיה פה כדי לחוות את המחר.

לכן, כדאי וגם הגיוני שנתנהג כמו מישהו שלא יודע ולא כמו מישהו שכן יודע.

כדאי שלא נניח הנחות ונשים לב לכל רגע ורגע.
אחרי הכל, כל רגע,
הוא הרי חד פעמי
ומשכך,
חבל יהיה אם נחמיץ אותו.

אני רואה, שאלה מאיתנו שפחות הניחו הנחות לפני תקופת הקורונה, נכנסו אל התקופה הזו אחרת לגמרי מאלה שכן הניחו הנחות ועוברים אותה אחרת לגמרי.
בעיקר עם פחות מצוקות פנימיות.

זה לא כי הם אנשים מיוחדים או עם כוחות על.
הם פשוט למדו פחות להניח הנחות ולהיות יותר נוכחים ברגע הזה.

אני מאחל לכולנו שנה של נוכחות, שקט פנימי, שלווה, חופש וקבלה,
שנה שבה נשחה עם הזרם הקסום של הרגע הזה.

ואם נשתדל לא להניח הנחות,
יש יותר סיכוי שזה יקרה.