כולנו היינו רוצים להיות מאושרים.
כולנו גם היינו שמחים לא לעבוד קשה כל החיים בשביל זה.
אבל אושר שמגיע בקלות ובמהירות ייעלם באותה הקלות והמהירות, ויש לנו גם אושר כזה לפעמים וזה בסדר גמור.
אך יש אושר אחר.
יש אושר שאינו תלוי בדבר (חיצוני)
והדרך להגיע אליו עוברת דרך הרגע הזה – דרך העכשיו.
אף אחד עוד לא מצא דרך אחרת לאושר פנימי עמוק ונמשך.
אף אחד עוד לא מצא דרך אחרת ל׳הכל בסדר׳ כזה, מלבד דרך תשומת לב וקבלה של הרגע הזה.
אז נכון, לפעמים הדרך מעייפת אותנו ואנחנו מחפשים הקלה ובוחרים בדרך אחרת, מהירה וקצרה יותר, גם אם הפירות שהיא נותנת הם לזמן קצר בלבד.
אז עוזבים את המדרגות ועולים במעלית.
אבל ליעד כזה משמעותי ופנימי,
לא ניתן להגיע בדרכים חיצוניות.
כדי להפסיק לרדוף כל הזמן אחרי אושר חיצוני צריך להסכים לעלות במדרגות של המסע הפנימי,
עוד מדרגה ועוד קומה ועוד קומה,
ליהנות מהדרך ולא לשכוח לפעמים להסתכל אחורה על הדרך שעשינו ולהודות לנסיון שצברנו, לידע שהוספנו ולאושר,
שכל יום אנחנו בוחרים בו קצת יותר
וכל יום הופך לקצת יותר תלוי בנו.