זה פשוט בחיי.
אם אני בעלים של חברת תרופות עולמית והדבר העיקרי (או היחידי) שמעניין אותי זה כסף,
אני לעולם לא אמציא תרופה או חיסון שירפאו משהו או מישהו.
מדוע?
כי אני מבין שיש רק 2 סוגי אנשים שאני לא יכול לעשות מהם כסף,
2 סוגי אנשים שהם לא לקוחות טובים עבורי:
אנשים בריאים ואנשים מתים.
לכן אעשה כמיטב יכולתי שרובכם לא תמותו,
אבל שתהיו תלויים בתרופות/חיסונים שלי כל החיים.
הבנתם?
כלכלה פשוטה.
אתם מחפשים מוסר בכלכלה?
הצחקתם אותי,
או גרמתם לי לבכות תלוי מאיפה מסתכלים על זה.
ולמרות שאני בעצמי ובגופי נפגעתי מחברות כאלה והמדיניות שלהם שמחלחלת דרך בתי הספר לרפואה,
המחקרים הממומנים, השפעה על חברות עסקיות של מוצרי צריכה ועד השפעה על ארגון הבריאות העולמי,
אני לא כועס על החברות האלה,
אני לא בז להם
ואני לא שונא אותם.
אתם יודעים למה?
כי אין לי ציפיות מהם.
התעוררתי מהחלום הזה מזמן
ואתם יודעים מה אומרים על ציפיות…
הבנתי שכל אחד עושה מה שהוא יכול ומה שטוב לו,
הבנתי שאף אחד לא נגדי, הוא בעדו,
וכולם פועלים מפחד או מאהבה.
בעולם העסקי שמעורב בו המון המון כסף,
זה לרוב מפחד.
פחד הישרדותי ישן ו"טוב" כזה.
ואם אין ציפיות, אין אכזבות.
יש ראיה נוכחת של המציאות והחיים ברגע הזה.
גם כך הכל זה שיקופים שלנו,
ולכן הפתרון נמצא בתוכנו, בהתעוררות שלנו.
אז מה הפתרון?
לנצל את מיטב התאים שלנו במוח,
ללמוד להיות מדיטטיביים – כי כך מתחברים לאינטליגנציה גדולה הרבה יותר מזו האישית שלנו,
להתעורר מדמיונות ואשליות מתוקות
וליצור פה עולם חדש שמבוסס על אהבה ולא על פחד ושליטה.
לקחת בחזרה את החופש על החיים שלנו.
וזה תמיד מתחיל כל אחד עם עצמו.
היות והכל ביקום פועל על אותם עקרונות,
להבין שכמו עם המחשבות שלנו כך גם עם מי שרוצים לשלוט בנו,
או לעשות על גב בריאותנו כסף,
הדרך הטובה ביותר לצאת לחופש מהם זה לא להגיב להם.
לא להתנגד למחשבות, פשוט לא להגיב להם.
לא להתנגד לסגר, פשוט לא לציית לו.
לא להתנגד למסיכה, פשוט לא לשים אותה.
לא להתנגד לחיסון, פשוט לא להזריק אותו.
לא להיות נגד.
להיות בעד מה שעובד.
אני לא נגד רופאים,
לא נגד פסיכולוגים,
לא נגד מטפלים מסוגים שונים
לא נגד שום דבר.
אני בעד מה שעובד
והרבה פעמים מגיעים אליי לתהליכים של התעוררות והארה
רופאים,
פסיכולוגים,
ומטפלים מסוגים שונים
וכשמגיע אליי מישהו שנוטל כדורים שונים (גם אלה הקרויים פסיכיאטריים)
אני לא אומר לו להפסיק אותם בדקה הראשונה לפגישתנו.
אני מאפשר לו להחליט, ללא לחץ ובהדרגה.
בסוף כדאי לזכור שאם הכדורים היו עובדים,
הוא לא היה מגיע אליי מלכתחילה.
ויש רופאים שמאיימים על האנשים שאני מלווה ויש כאלה שמעודדים אותם להפסיק אם הם יכולים (נדירים)
ואני מכבד את כולם כי אני מבין מאיפה זה מגיע אצלם.
אני מבין את הבורות והפחד,
כי רוב חיי הייתי שם
בבורות ובפחד.
צר לי מאד שכך הם הדברים כיום
ושמרבית העוסקים בבריאות הממסדית
עוסקים למעשה בהנצחת המחלות והפיכתן לכרוניות ומניבות כלכלית.
צר לי, אך אני מקבל זאת.
מקבל ומשנה לאט לאט בדרך שלי.
גם דרך מה שאני כותב פה וגם דרך עבודתי.
"מדוע לא מלמדים את מה שלימדת אותי עכשיו בבתי הספר?"
היא שאלה שנשאלת בכאב עמוק שאני שומע המון בפגישות ובהרצאות.
ולמרות שבקרוב ילמדו את המסע אל השקט הפנימי בכמה בתי ספר,
אני משיב שלא ממש צריך ללמד את זה בבתי הספר,
פשוט צריך לא ללמד הפוך.
האמת קיימת, את השקרים המצאנו.
וכמו עם המחשבות במדיטציה,
כשלא מגיבים לכמות גדולה של מחשבות וברצף,
נהיה שקט.
גם כאן, כשנעשה זאת, כמות גדולה של אנשים וברצף של כמה שבועות,
כל הנסיונות לשליטה ייעלמו ונמצא שקט, בריאות אמיתית ואושר.
לא מאמינים?
בואו נבדוק.
שולח לכולנו אהבה, חמלה, בריאות וחסד.