שמים אותך בחדר שכולו קירות לבנים.
לשעתיים.
החדר ריק. אין שום גירוי חיצוני בחדר.
איך תרגיש?
מה תעשה?
תרגיש בנוח?
יהיה לך נעים?
תחוש שלווה?
או שהראש שלך ישגע אותך ותסבול?
למעשה, השאירו אותך בחדר רק עם המחשבות והרגשות שלך.
שלך.
אם החוויה שלך לא תהיה נעימה שם, אם אתה לא תרגיש נעים עם המחשבות והרגשות שלך, למה שלמישהו אחר תהיה חוויה נעימה איתם?
אם אתה לא מוכן להיות באמת עם עצמך לבד, למה שמישהו אחר ירצה להיות איתך?
העבודה הפנימית היא אינסופית אבל יש שלב אליו ניתן להגיע, בו אפשר להיות בחדר כזה וממש ליהנות. מעצמנו. מהכל.
מהאהבה שאנחנו כל הזמן.
ללא כל תלות בשום דבר חיצוני.
העצה שלי אליכם – אל תעצרו במסע אל השקט הפנימי עד שתגיעו לשלב הזה.
כי כשתוכלו לשהות בחדר כזה זמן ממושך מבלי לסבול, זה אומר שאתם חופשיים מהמיינד שלכם.
חזרתם הביתה.