אני לא חבר קרוב של מארק צוקרברג מייסד פייסבוק, שלום-שלום כזה,
אבל נראה לי שפייסבוק לעולם לא תאפשר למשתמשים שלה לראות מי צופה בפוסטים שלהם.
הם מבינים כנראה באופן בסיסי כיצד עובד אצלנו מנגנון הפחד מביקורת.
מידע כזה יוכל לאפשר לנו לראות מי רואה את הפוסטים שלנו ולא משאיר סימן של לייק או תגובה.
כך גם יראו את המידע הזה עלינו.
יש סיבות רבות ומגוונות מדוע אדם לא ישאיר סימן לאחר שראה פוסט.
מהסיבה המובנת שהפוסט כלל לא מצא חן בעיניו ועד סיבות רבות אחרות.
המעניין הוא דווקא המקרים בהם הפוסט כן היה מאד מעניין, לימד אותנו משהו, הצחיק אותנו או הפקנו ממנו ערך כלשהו ועדיין לא השארנו סימן.
סיבה נפוצה אחת לפחות היא שאיננו רוצים שחברינו ידעו מה אהבנו ויבקרו אתנו על כך, אולי כי הם לא אוהבים או לא מתעניינים בזה.
סיבה נפוצה אחרת יכולה להיות שנחשוש מכך שכותב הפוסט עצמו יניח הנחות שונות לגבינו.
סיבה נוספת היא שהוא נתפס על ידנו כ״מתחרה״ ולא נרצה לפרסם אותו ״על חשבוננו״.
לא נעים להודות בכך אולי, אך המשותף לכל הסיבות שלא נשאיר סימן בפוסט שאהבנו, הוא פחד.
ועוד לא דיברנו על מה שיחווה הכותב שיראה שחבר שלו ראה את הפוסט ולא טרח להשאיר סימן.
ייעלב או לא, מה אתם חושבים?
לדעתי הרוב ייעלבו מכך.
אם פייסבוק תאפשר לנו לראות את המידע הזה היא תכרות את הענף עליו היא יושבת.
היא תבטל את החופש העצום שהיא מאפשרת להפיק ערך ממידע ולהחליט אם להישאר אנונימי או לא, אם להשאיר סימן או לא.
אם פייסבוק תאפשר לנו לראות את המידע הזה, היא תאבד להערכתי מחצית מגולשיה תוך זמן קצר מאד.
זה לא מקרי שהמידע הזה לא נגיש בפייסבוק וברשתות אחרות.
אלה שיישארו, יעברו שיעור אדיר בהתגברות על פחד מביקורת, ריצוי ואי הנחת הנחות.
את השיעורים האלה אפשר לעבור גם בדרכים אחרות נעימות יותר.
״המסע אל השקט הפנימי״ הוא אחת מהן.
כך או כך,
אם נהיה זקוקים לפידבק הזה אנחנו בבעיה.
לעומת זאת, אם נהיה בנתינה מאהבה ללא תנאי וללא פחד, נוכל לאפשר לכל אחד להיות חופשי עם בחירתו ולהחליט אם להשאיר סימן בפוסט שלנו או לא.
קראתם עד פה?
תשאירו סימן.
או לא.