כולנו מכירים את התחושה הלא נעימה הזו, כשמישהו מעיר אותנו משינה עמוקה.
התנגדות, התכחשות ולפעמים אף כעס.
גם אם אנחנו ביקשנו ממישהו להעיר אותנו, האינסטינקט הראשוני יהיה תחושה של התנגדות וכעס.
״איזה באסה״ בסלנג.
אך הוא רק עשה מה שביקשנו, לטובתנו.
אין צורך לכעוס עליו, כי אם להגיד לו תודה.
בדומה לכך, מחלות מגיעות כדי להעיר אותנו.
הן מגיעות כי לא הבנו קודם. בלעדיהן.
לכן אין צורך לכעוס עליהן ובטח לא להילחם בהן.
צריך להרכין את הראש בענווה ולהבין שיש משהו בחיינו שלא הבנו.
יש משהו בדרך שבה ניהלנו את חיינו שלא עובד כמו שצריך וכמו שאפשר.
כשאני שומע את צירוף המילים ״האגודה למלחמה בסרטן״ אני תוהה, כמה עוד זמן ייקח עד שיבינו שם ובבתי החולים, שאין צורך להילחם בשום דבר, אלא אם כן ממש רוצים שהוא יגדל.
לא מזמן שמעתי שעומדים להכריז מלחמה על נושא האופניים החשמליות.
צפו לעליה משמעותית בתאונות ובנזקים מהן.
כתבתי על חשיבות הכוונה והמילים באחד המאמרים הקודמים (על מלחמות, חופש פנימי והארה)
״את אשר יגורתי בא לי״ אומרים אצלנו.
בתרגום פשוט: מה שאני פוחד ממנו הגיע אליי.
זה חוק משיכה מאד פשוט ועוצמתי שקיים ביקום.
אבל רובנו נהנהן בהסכמה בראשנו ונמשיך בחיים של חוסר מודעות, כרגיל, כמו אדם שגילו לו שהוא נוסע בכיוון ההפוך מהמקום אליו הוא רוצה להגיע, אך הוא ממשיך בשלו כי הוא כבר רגיל לכיוון הזה וכי אין לו אומץ להסתובב לכיוון אחר.
בכביש לא היינו עושים זאת אף פעם, אך בחיים – כל הזמן. מדהים.
בחיים, כל עוד יש לנו עדיין פחדים, כדאי להיות אמיצים.
אמיץ הוא אינו אדם שלא מפחד, אלא אדם שיודע להתגבר על הפחדים שלו ולא לתת להם לנהל את מעשיו.
וזה דורש אומץ לשנות כיוון שלא עובד לנו.
אומץ או החלטה אחת פשוטה: שסבלנו מספיק.
ושוב גם פה, כולם יגידו שהם סבלו מספיק (עוד לא פגשתי אדם שחושב שהוא לא סבל מספיק), אך באופן לא מודע רובנו נוכיח במעשינו שזה ממש לא נכון ושאנחנו מוכנים לסבול עוד ועוד.
ולכן, עדיף להראות לכם את הדרך אל השקט הפנימי מלהרחיב בהסברים על מה מבינים וחווים כשמגיעים לשם.
כי ה"מה" ייאלץ אתכם להאמין לי תוך שאתם נשארים במצבכם הנוכחי וה"דרך" תאפשר לכם לחוות את השינוי בעצמכם.
וזה בקצרה ההבדל בין להאמין לבין לדעת.
בשביל להאמין לא צריך לעשות הרבה ולא הרבה שינויים אמיתיים יקרו כתוצאה מהאמונה הזו. אפשר לקרוא או להקשיב למישהו ולהאמין למה שהוא אומר.
בשביל להאמין מספיק קרקע פוריה של פחד ששולט בנו.
הפחד כבר ידאג לגרום לנו להאמין במשהו כדי לתת לנו קצת נחמה וביטחון.
בשביל לדעת צריך להיות אמיצים ומוכנים להמר על הכל.
לשים את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, את כל האמונות את כל הדעות וכל הזהויות וההזדהויות שלנו בצד. רק לרגע.
ולהתמסר לחוויה שמעבר למילים, המחשבות והרגשות.
אל דאגה, אם מה ששמנו בצד היה אמיתי זה יחכה לנו בהמשך הדרך.
מה שאמיתי נשאר.
אך אם זה היה רק משקל עודף מיותר על כתפינו שמנע מאיתנו לחיות את החיים שרצינו, זה ייעלם והחיים יהפכו לקלילים ופשוטים.
ואנחנו?
כדאי שנחליט אם סבלנו מספיק ואם אנחנו רוצים מספיק.
כדאי שנאזור את האומץ ונעשה צעדים שיכולים להוביל אותנו לחיים שעליהם תמיד חלמנו.
כי החיים קצרים וכדאי להעביר אותם באומץ, אהבה וידיעה ולא באמונה ופחד.
כולנו מכירים את התחושה הלא נעימה הזו, כשמישהו מעיר אותנו משינה עמוקה.
התנגדות, התכחשות ולפעמים אף כעס.
המסע אל השקט הפנימי הוא מסע לאמיצים ולמי שרוצים להיות אמיצים.
זהו מסע למי שלא מסתפק יותר באמונה שחיים של אושר, בריאות ושמחת חיים פשוטה הם אפשריים, אלא רוצה לחוות זאת.
זהו מסע למי שרוצה להתעורר מהשינה העמוקה בה אנו מצויים ורוצה לעשות את הצעד המשמעותי ביותר שאפשר: מאמונה לידיעה.
אני יכול לפתוח לכם את הדלת באהבה, ההחלטה אם לעבור בה היא שלכם בלבד.
—————————
״המסע אל השקט הפנימי״.
כי סבלנו מספיק והגיע הזמן לחיות אחרת.
הרצאות פרטיות, תהליכי ליווי אישיים, זוגיים וקבוצתיים, מפגשים חד פעמיים עוצמתיים.
סער 0544739299
https://saarbaron.co.il