תארו לכם שמכניסים אתכם ללונה פארק ענק ואומרים לכם כך:
״מתישהו נבוא ונוציא אתכם מפה ללא הודעה מוקדמת. עוד דקה או עוד 8 שעות, זאת לא תדעו. נהלו את הזמן שלכם בחוכמה ותיהנו !״
החיים שקיבלנו הם בדיוק בתנאים האלה.
קיבלנו כרטיס כניסה לזמן לא ידוע.
למרות שקל להבין שהחיים שלנו והדוגמה של הלונה פארק מאד דומים, רובנו היינו מנהלים את הזמן בלונה פארק שבדוגמה, אחרת לגמרי מאיך שאנו מנהלים את חיינו בפועל.
בלונה פארק היינו עושים קודם את מה שאנו הכי אוהבים, עולים על המתקנים שהכי מרגשים אותנו.
ובחיים שלנו?
האם רוב הזמן אנו עושים את מה שהכי מרגש אותנו?
את מה שאנו הכי אוהבים?
האם אנו בכלל שמים לב למה שאנו עושים יום יום, או שעברנו למוד אוטומטי של הישרדות?
אם אנו לא יודעים עוד כמה זמן נהיה פה,
הדבר ההגיוני לעשות הוא את הדברים המשמעותיים והמהנים ביותר.
לכן כדאי שנשים לב לרגע הזה, ננהג בו בחוכמה ולא נניח שהלונה פארק יהיה פתוח לעד.
וכשיקראו לנו לצאת ממנו
נצא בלב שלם,
מלא באהבה.