נעשה את זה פשוט:
אם משהו לא נעים לנו כרגע ואנחנו מחכים שזה יעבור כבר, אנחנו לא כאן.
אנחנו בעתיד.
אם משהו נעים לנו מאד כרגע ואנחנו רק רוצים שיישאר ככה, אנחנו לא כאן.
אנחנו בעתיד.
הרגע הזה הוא הרגע היחיד בו החיים קורים.
כל השאר זה זיכרון (עבר) ודמיון (עתיד).
היות וגם הזיכרון הוא סוג של דמיון (נסו להיזכר במשהו מבלי לדמיין אותו), אנו מעבירים את רוב חיינו בצורה מדומיינת.
הסוד של השקט והאושר הפנימיים הוא לשים לב לרגע הזה ולאפשר לו להיות כפי שהוא.
מעולם לא פגשתי מישהו שמקבל את כל מה שקורה בחייו וסובל ממשהו.
מעולם גם לא פגשתי מישהו שסובל ממשהו, ומקבל את כל מה שקורה בחייו.
לכן,
קבלה של הרגע הזה היא המפתח אל החופש הפנימי.
החופש משליטת המיינד, האגו בנו.
בכל פעם שאנו מקבלים את הרגע הזה במלואו, המיינד משתתק.
הוא משתתק משום שהוא רגיל להופיע רק בדברים שקשורים לעבר ולעתיד.
כשהמיינד משתתק, האפשרות לגלות מי אנחנו מעבר למחשבות, לרגשות ולגוף מתחילה להתקיים.
האפשרות לדעת מתחילה להתקיים.
זוהי לא אמונה, משום שגם אמונה מקורה במיינד.
זו ידיעה שמתפשטת בנו,
בכל הרבדים ובכל התאים.
ככל שהידיעה הזו מתפשטת בנו,
אנו מרגישים קלים יותר,
פשוטים יותר,
מחוברים יותר
לעצמנו וליקום.
אנו מרגישים
כאילו היינו במסע ארוך
וחזרנו הביתה.