לעזוב את המעקה

רמת האומץ וההתמדה שלנו תלויים בעיקר בכמה סבלנו וכמה אנו מעוניינים בשינוי.
ושני הדברים האלה: כמה סבלנו וכמה אנו מעוניינים בשינוי הם דברים שאי אפשר וגם לא צריך ללמוד.
אלה דברים שאם אנחנו אמיתיים עם עצמנו, אנו מרגישים.
או שסבלנו מספיק, או שלא.
או שאנו רוצים מאד מאד שינוי, או שלא.

וכך או כך זה בסדר.
הכל בסדר.
לכל דבר הזמן המדוייק שלו.

וההבנה הזו מאד מאד עוצמתית ולעיתים קשה לעיכול.
קשה לנו לקבל שכנראה לא סבלנו מספיק.
קשה לנו לקבל שאנו לא רוצים מספיק, או שאנו רוצים אבל עם מיליון תנאים, שזה בדיוק אותו הדבר.

לכן,
אותנטיות, להיות אמיתיים עם עצמנו, זה הדבר הבסיסי והחשוב ביותר במסע שלנו.
בלי להבין את המצב האמיתי שלנו לא נוכל ללכת בדרך המדוייקת לנו ולייצר שינוי עמוק ונמשך.

וגם להיות אותנטיים עם עצמנו דורש אומץ רב.
מכאן, כמו שאמר פעם אושו,
שאומץ בא קודם וכל השאר אחריו.

ואומץ זו כן תכונה שיכולה להשתנות כל הזמן.
רק צריך למצוא את הדבר האחד שבשבילו אנו רוצים לחיות, לא משנה אם זה מישהו או משהו,
ולתת לדבר הזה להיות הפנס שמאיר לנו את הדרך אל החופש.

כשאתה אוחז בפנס, תשומת לבך אינה על הפנס כי אם על הדרך אותה הוא מאיר.
הפנס הוא רק האמצעי,
לעולם לא המטרה.

מצאו את הפנס שלכם והאירו באמצעותו את הדרך האישית שלכם,
ובזמן שאתם הולכים בה זכרו,
לעזוב את המעקה.