היא התקשרה אליי כמה שעות לפני הפגישה שלנו.

– ״היי, אני מגיעה כמו שקבענו, רק רוצה להתייעץ איתך רגע.״
– ״בשמחה, מה קורה?״

– ״יש לי כאבים די חזקים ואני מתלבטת אם לקחת משככי כאבים או לא.״

– ״אוקיי, מה ההתלבטות?״
– ״ההתלבטות היא אם לקחת סיכון ולהגיע כך אליך ואז כנראה שאוכל להתרכז פחות בפגישה שלנו,
או לקחת את המשככים ואז יכאב פחות אבל גם אהיה קצת מטושטשת ואולי זה גם יפריע לפגישה שלנו.״

– ״אני מבין.״
– ״אז מה אתה אומר?״

– “אני אומר שכדי שתהיי רגועה יותר קחי איתך את הכדורים בתיק אבל לא בגוף ושאם יהיה צורך תוכלי לקחת אותם אצלי,
אבל את תראי שלא יהיה צורך.״
– (צוחקת) ״אין על האופטימיות שלך.״

– (צוחק) “אין לזה קשר לאופטימיות. הרי גם האופטימי וגם הפסימי אין להם מושג מה יקרה.
האופטימי מאמין שיהיה טוב והפסימי מאמין שלא יהיה טוב אבל זו הנחה, זו אמונה ולא ידיעה. אין להם מושג.
– ״אוקיי, אז איך אתה יודע שלא אצטרך אותם?״

– ״כי מעולם לא פגשתי מישהו שהגיע לשקט הפנימי שלו מולי וכאב לו משהו, פיזי או רגשי.
אם זה יקרה איתך את תהיי הראשונה – רוצה לקבוע שיא?”
– (צוחקת) ״לא, לא, ממש לא.״

– ״נהדר אז אני מחכה לך.״
– ״יופי אז יש לך טיפ מה לעשות בינתיים עם הכאב?״

– ״תשימי לב אליו טוב טוב ותיהני ממנו.״
– ״מה?? ליהנות ממנו אמרת?״

– ״כן ברור.״
– ״איך אפשר ליהנות מהכאב?״

– ״תקשיבי לי בבקשה טוב עכשיו ותתרכזי רגע.״
– ״אוקיי.״

– ״את יודעת להגיד לי בוודאות של 100% שזו לא הפעם האחרונה שיש לך את הכאב הזה בחיים?״
– ״המממ לא.״

– ״כלומר יש סיכוי שזו הפעם האחרונה שאת חווה אותו?״
– ״תיאורטית כן.״

– ״ואם זו הפעם האחרונה שאת חווה את הכאב הזה, לא כדאי שתשימי לב אליו ותיהני ממנו בתור החוויה של הפעם האחרונה שאת חווה את הכאב הזה?
זה לא אירוע מרגש ומיוחד? לא כדאי שתזכרי אותו טוב טוב כדי שההנאה שלך בחיים של אחרי הכאב תהיה אפילו עוד יותר גדולה?״
– ״כדאי, לא חשבתי על זה ככה.״

היא הגיעה לפגישה ושיתפה שמהרגע שדיברנו ויישמה את הטיפ שנתתי לה הכאב פחת מאד.
את שאר הכאב העלמנו תוך כמה דקות בכניסה למרחב של השקט הפנימי הקיים מעבר למחשבות ולרגשות.

יכולתי להגיד לה לקחת את הכדורים נגד הכאבים והיה לי קל יותר, אבל אז הייתי מונע ממנה ללמוד ולחוות בעצמה שיעור חשוב בחיים:

שאנו יכולים להפסיק את הכאבים שלנו בעצמנו.
זה בכוחנו.

וכשזה קורה אנו מבינים,
שאם זה אפשרי, זה אומר שאת מרבית הכאבים שלנו אנו גם יוצרים וגם לא מאפשרים להם להיעלם בגלל התנגדותנו להם.

כי אם כשיש לנו מחשבות כואב לנו
וכשאין לנו מחשבות, כשיש שקט פנימי ונוכחות עוצמתית ומקבלת ברגע הזה, לא כואב לנו,
מי הוא זה שמייצר לנו את הכאב הזה?

רציתי שהיא תחווה את זה,
לא שהיא תאמין לי.

להאמין במשהו זה קל,
לחופש יוצאים כשיודעים.

דילוג לתוכן