זה לא נקרא תשומת שכל,
לא תשומת מוח,
לא תשומת עיניים,
לא תשומת אוזניים,
לא תשומת מחשבות.
זה נקרא תשומת לב.
לשים את הלב.
אני חושב שבעולם המערבי,
מדור לדור,
למרות השימוש הנרחב במושג ״תשומת לב״,
אנו שמים יותר את המוח
ופחות את הלב,
שמים יותר פחד
ופחות אהבה,
שמים יותר ״הגיון״
ופחות כנות,
חושבים יותר על מה שהיה ומה שיהיה
ופחות ערים ושמים לב באמת
למה שקורה עכשיו.
אם רק היינו שמים יותר לב
היינו יוצרים פה גן עדן.