אני קם כל בוקר ב 05:00.

בלי שעון.
ככה טבעי.

מה אני עושה כשאני קם בבוקר?
קודם כל אני שם לב שקמתי
ושזה לא מובן מאליו.
לא בהכרח ממקום דתי או אמונה כזו או אחרת, אלא פשוט מתשומת לב לעובדה המדהימה הזו.

ואז אני כמה דקות עם התחושה המופלאה הזו שאני ער וחי.
אני מכבד את זה שאני בן אדם,
Human being
אני מנצל את הדקות האלה להיות ב Being של ה Human being ולא עובר ישר לעסוק ב Doing כלשהו.
לפני העשיה, אני קודם כל בהוויה.

הדקות האלה,
אם מתחילים כך את הבוקר,
משנות את כל היום.
היום הופך לחסד אחד גדול ומתמשך.

העובדה הזו,
הפלא הזה שאני חי עכשיו,
מלווים אותי לאורך היום ושומרים עליי להיות בהודיה, בענווה, בצלילות וברצון לחיות חיים משמעותיים.

יש העושים זאת באמצעות תפילה,
יש העושים זאת באמצעות מדיטציה,
ויש העושים זאת באמצעים אחרים.
כל אחד שיעשה מה שעובד לו וטוב עבורו.
אך בעיניי
כשקמים בבוקר
הדבר הראשון שכדאי לעשות
זה לשים לב
שקמנו הבוקר

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?
שם לב
ממש שם לב
שקמתי הבוקר
ואומר תודה.

דילוג לתוכן