זו תקופה של מעבר בשבילי.
גם פיזי אבל לא רק.
בעוד שבוע אעבור דירה ומדי פעם אני אורז עוד כמה ארגזים.
רק את מה שחשוב.
לא צריך הרבה.
משהו ללבוש, כלים לאכול ומשהו לישון עליו.
זו הזדמנות נהדרת לנקות את הרכוש שמיותר, שמעמיס, שממלא מדי.
הגענו לכאן בלי כל רכוש ונעזוב בלי רכוש.
לפעמים אנו שוכחים זאת ונותנים לזה חשיבות רבה, רבה מדי.
המעבר הזה הוא לא רגיל עבורי.
זה לא עוד מעבר דירה.
אני נפרד מבית מיוחד.
בבית הזה הגעתי לשיא הסבל הפנימי שלי ובו גם יצאתי לחופש.
בבית הזה סיימתי לסבול.
בחופש הזה גיליתי, שכל מה שאני צריך כבר נמצא בתוכי ושלמעט מה שבתוכי, כל השאר זמני ובר חלוף.
בבית הזה חוויתי את כל היקום בתוכי, שנמצא כדי להישאר.
בבית הזה ההבנה הותמרה לחוויה. להוויה.
ובבית הזה, העברתי זאת הלאה, למי שהחליט לוותר על הפחד, לוותר על השליטה ולבחור בחיים.
איזה בית.
אבל בסוף, זה רק בית. קירות.
זה אנחנו שמכניסים לתוכו את המשמעות.
אנחנו שיכולים לחוות אותו כגיהנום או כגן עדן.
״בית, הוא היכן שהאהבה נמצאת״ אומר השלט בביתי.
כדאי שנמצא אותה בתוכנו ואז נרגיש בבית בכל מקום.