״שמעת על יורם (שם בדוי)?״ שואל אותי חבר על מישהו שלמד איתנו פעם.
״לא, מה הייתי אמור לשמוע?״ עניתי.
״הוא מאד מצליח, הוא כיום מנכ״ל של חברה מאד גדולה במשק.״
״אני מאד שמח בשבילו אבל איך אתה יודע שהוא מצליח?״ שאלתי.
״מה זאת אומרת, הרגע אמרתי לך״ השיב.
״כן, אני מבין אבל תגיד לי רגע, הוא מאושר? יש לו שקט פנימי?”
״אני באמת לא יודע. למה אתה שואל?״
״כי זה המדד היחיד להצלחה בעיניי״ השבתי.
״מעניין, למה?״
״זה מאד פשוט. תחשוב על זה רגע: אם הוא מנכ״ל של חברת ענק אבל לא מאושר, זה משנה מה הוא עושה?
זה משנה כמה הוא מרוויח וכמה בכירה היא המשרה שלו?״
״הממ, לא ממש״ ענה החבר.
״ואם הוא כן מאושר, זה משנה אם הוא מציל בחוף הים או מנכ״ל של העולם?
האם אושר זה לא הדבר החשוב ביותר בחיינו? יש מישהו שלא רוצה להיות מאושר?״
״אני מבין, לא חשבתי על זה כך, אתה צודק. התרגלנו לראות הצלחה בסטטוסים החיצוניים.״
״זה לא שאני צודק, זה שהאמת מאד מאד פשוטה. תמיד. זה הראש שלנו, האגו, שאוהב לסבך את הדברים.
כשויתרנו כבר על הזכות להיות באמת מאושרים, כשאנו כבר לא מאמינים שזה אפשרי, הפכנו להיות קצת ציניים לגבי זה.
המקור של הציניות זה פחד מלהודות שאנחנו לא מצליחים להיות מאושרים. אם לא נצליח משהו מספיק זמן, מתישהו נהפוך אותו ללא אפשרי או לא כדאי.
מין מנגנון הגנה והישרדות עצמית של האגו שלנו.״
״אוקיי, אז מה אתה מציע לעשות?״
״אני מציע שקודם כל נראה את המציאות כמו שהיא גם אם לא נעים להודות בה.
זה דורש אומץ וזה השלב הראשון והמאד חשוב כדי להתחיל כל תהליך של שינוי.
בהמשך, כדאי שנפסיק לחפש את האושר הזה בדברים חיצוניים ונמצא אותו בתוכנו. הוא שם, מחכה לנו שנתעורר.״
״זה מה שאתה עושה עם אנשים לא?״
״כן. זה מה שאני עושה. לומדים להיות עם שקט, שלווה ואושר פנימיים ואז החיים הופכים להצלחה.״