מי שמת, כבר לא סובל.
ולכן, כשרופא "מציל חיים" של אדם למעשה הוא אינו מציל את חיי האדם שעמד למות כמו את חיי הסובבים אותו שמות האדם היה מהווה סבל גדול עבורם בשל היצמדותם החזקה אליו.
מי שהאושר שלו תלוי באחר יסבול מאד כשהאחר ייעלם מחייו.
מי שמפחד מהמוות יסבול בכל פעם שיפגוש בו (והוא יפגוש בו כל הזמן בגלל הפחד הזה).
מי שמבין מההוויה הפנימית שלו (ולא מהראש החכם) שהכל זמני ויש רק את הרגע הנצחי הזה, רק הוא יוכל לחיות באמת חיי חופש. השאר ישרדו בפחד ויקראו לזה חיים.
החופש נמצא באי ההיצמדות לכלום ולאף אחד.
החופש נמצא בידיעה פנימית חזקה וברורה שהכל זמני.
החופש נמצא בשחרור הפחד מהמוות והשליטה (שאין לנו) על הדברים ועל אחרים.
והחופש נמצא בנוכחות ברגע הזה בלבד.
בשביל לצאת לחופשי לא צריך ללמוד כלום ולא לחפש דבר, להיפך.
רק לוותר ולשחרר דברים שאספנו בדרך…