– אז מה בעצם אתה אומר? ששקט פנימי הוא נגד כל מחלה? גם קורונה?
– כן ולא.
– אז תסביר בבקשה.
– אוקיי. קודם כל שקט פנימי אינו נגד שום דבר. הוא בעד.
– בסדר זו סמנטיקה.
– זהו שזו לא סמנטיקה. הרעיון שמחלה זה משהו שיש להילחם בו, הוא רעיון שצריך לחלוף מהעולם.
– מה זאת אומרת, לא צריך להילחם במחלה?
– לא.
– מדוע לא?
– משתי סיבות עיקריות:
ראשית, כל מה שנלחמים בו גדל. כך זה בטבע.
שנית, כי בלבלנו בין מה זו מחלה ומה זה ריפוי.
בעולם המערבי מה שאנו מכנים מחלה הוא בעצם הריפוי,
זו הדרך של הגוף לנסות לרפא את עצמו ומה שאנחנו קוראים לו ריפוי – הוא המחלה.
כשאני משתעל או מעלה חום, זו אינה מחלה כי אם הריפוי וכשאנו מנסים להפסיק זאת על ידי טיפול בסימפטומים השונים,
אנו למעשה מפריעים ומפסיקים את תהליך הריפוי הטבעי של הגוף.
– אז אם יש לי סימפטומים לא נעימים לתת להם להישאר כך זה הריפוי?
– לא בדיוק. אם נבין שהגוף שלנו יכול לרפא את עצמו, הוא רק צריך שקט מהראש כדי לעשות זאת, הריפוי יהיה קל ומהיר יותר.
– אני מניח שאם אתה אומר זאת בכזה ביטחון ראית שזה עובד.
– נכון, ראיתי זאת אינסוף פעמים עובד, עליי ועל הרבה מאד אנשים שליוויתי במסע אל השקט הפנימי,
ביניהם רופאים, פסיכולוגים ואנשים עם ״מחלות״ שונות ומשונות.
– אוקיי. למה עשית מרכאות על המילה מחלות?
– כי מחלה בעיניי זה סימן לחוסר איזון זמני בגוף או בנפש. זה הכל.
כשאומרים את המילה מחלה, יש לי מחלה וכו׳, באופן לא מודע אנו נכנעים לרעיון שיש לנו מחלה,
אולי קשה, אולי לכל החיים ואולי סופנית, תלוי מה אמרו לנו ולמה האמנו ובמרבית המקרים זה לא נכון.
– אז אתה מציע שאם יש לי מחלה, או חוסר איזון זמני בגוף כמו שאתה קורא לזה, לא להאמין שזה נכון?
מה, לחשוב שאני בריא בזמן שאני חולה?
– לא. זה להיכנס לתחום של מחשבות חיוביות ואני לא עוסק בזה. אין צורך.
– למה? זה טוב לחשוב מחשבות חיוביות לא?
– כן בוודאי, רק שלא צריך לעסוק בזה ישירות. מחשבות שליליות או חיוביות הן רק הסיפמטום, התוצאה,
ולא צריך לעסוק בתוצאות, כי אם בדרך שמובילה לשם.
אסביר לך זאת בדוגמה: נגיד שקנית עציץ יפה ואחרי זמן מה אתה מגלה שהפרחים שלו לא הכי מוצלחים, לא הכי בריאים, תתעסק בפרחים או באדמה?
– באדמה כמובן.
– נכון, מדוע?
– כי אין טעם להתעסק בכל פרח ופרח, מה שמשפיע עליהם זו האדמה, ההשקיה, הדישון וכו׳.
– בדיוק. עכשיו תגיד לי, כשאתה מזהה אצלך מחלה, סימפטום לא נעים כלשהו ואתה הולך לרופא שלך, הוא מתעסק במחלה או במקור שלה? בפרח או באדמה?
– הממ אני חושב שלרוב הוא מתעסק בסימפטום, בפרח.
– זה נכון לצערנו. לא רק שהוא מתעסק בסימפטום ולא פתר את המקור, זה יכול להיות ממש מסוכן.
– למה מסוכן?
– כי אם אתה עוסק במקום הלא נכון, כל העציץ יכול למות.
במילים אחרות, כשאתה מכבה זמנית את הסימפטום, אתה מכבה את הדרך היחידה של הגוף להגיד לך שיש בו חוסר איזון שדורש את תשומת לבך.
– אני מבין.
– כן. אם היינו עושים כך לרכב, ומוציאים את נורות האזהרה שנדלקות, מהר מאד היינו מוצאים את עצמנו תקועים בצד הדרך.
– נכון.
– אז ברכב לא היינו עושים את זה. זה היה בלתי הגיוני לחלוטין, אך משום מה בגוף זה נראה לנו טבעי והגיוני כן לעשות זאת ואני שואל אותך – מה ההבדל?
– לא יודע. אין הבדל אני חושב.
– גם אני חושב כך.
– הבנתי סער אז מה בעצם אתה מציע?
– אני מציע שלפני שנתערב בסימפטומים ישירות, נוודא שיש לנו שקט פנימי.
– מדוע?
– כי הנסיון שלי בעבודה עם הרבה מאד אנשים הראה שב 99% מהמקרים כשיש שקט פנימי, אין כבר ״מחלה״ לרפא.
הגוף מרפא את עצמו וחוזר לאיזון הטבעי שלו. שקט פנימי זה הבסיס של הכל.
– אני מבין.
– כלומר אני לא נגד רפואה מערבית ולא נגד שום דבר אחר. אני בעד מה שעובד שעוזר לטפל במקור ולא בסיפטומים.
– אז מתי לפנות לדעתך לרפואה המערבית?
– אחרי שהגעת לשקט פנימי וזה לא עזר, או בצורך דחוף של הצלת חיים עכשיו, מה שנקרא רפואת טראומה, רפואת חירום.
– אוקיי.
– ו 99.9% מהזמן אנחנו לא שם ואין צורך כזה.
– אוקיי ושקט פנימי מספיק בדרך כלל?
– כן. כמובן שכדאי ועדיף לשלב אותו עם תזונה בריאה ופעילות גופנית שמעלה את החיוניות של הגוף,
זה יהיה נכון ושלם יותר ואני עוסק בזה גם בתהליך, אך כבר ראיתי מקרים בהם אנשים נרפאו ממחלות אחרי שהגיעו לשקט פנימי,
תוך שהמשיכו בתזונה הקלוקלת שלהם וללא כל פעילות גופנית, ולא רק ממחלות פיזיות, גם נפשיות/רגשיות.
– הבנתי.
– יופי. תבין, אין לנו מה להפסיד מלנסות להגיע לשקט פנימי, רק להרוויח. מקסימום זה יצליח.
– נכון.
– וחוץ מזה, ללא קשר למחלות, בלי שקט פנימי אנחנו לא יכולים ליהנות משום דבר.
אתה יכול ליהנות מכוס תה אם אין לך שקט פנימי? מנסיעה ברכב החדש שלך? מהילדים שלך? מהזוגיות שלך?
– ממש לא.
– נכון אז אין פה מה להתלבט בכלל בעיניי. שקט פנימי זה הבסיס ומשם החיים מתחילים.
– תודה רבה סער.
– תודה רבה לך.
– רק עוד שאלה אחת – איך אתה יודע את כל זה?
איך הגעת בהתחלה בהתחלה למסקנה ששקט פנימי הוא הבסיס של הכל מה שגם הביא אותך לעסוק רק בזה?
– אה זה פשוט.
– נו גלה לי.
– יום אחד, ללא כוונה מיוחדת מודעת, מצאתי את השקט הפנימי שלי והוא הגיע בעוצמה כזו,
שלא היה ספק בכלל שזה הבסיס ושבזה אני רוצה לעזור לאנשים.
– אשריך.
– אשרינו יקר, כולנו אותו דבר ואם נזכור זאת נוכל לחיות פה יחד בשלום פנימי וחיצוני.
– אמן.
לפרטים על תהליכי הליווי לשקט הפנימי:
https://saarbaron.co.il/תהליכי ליווי/
למכון האושר בו מתאמנים בשקט פנימי:
https://soundcloud.app.goo.gl/ydjTeaM3idUoCYGu6