זה הולך ככה: אף פעם לא חשבנו, הרגשנו או חווינו משהו מחוץ לנו. כל מה שאי פעם חווינו היה תמיד בתוכנו. עכשיו, נגיד שאנחנו רוצים זוגיות נעימה ופשוטה, כזאת ללא הרבה דרמות וסיבוכים. נגיד שאנחנו רוצים בכלל מערכות יחסים כאלה, לא רק של זוגיות. אם כל מה שאנחנו חווים אנחנו חווים...
אחרי שהשתלט עלינו אי שם בילדות, המיינד שלנו תמיד דואג לעתיד. ב 99% מהזמן הוא נוהג להתעלם מהרגע הזה. למעשה, הרגע הזה, ההווה, כל הזמן מפריע לו ועומד בדרכו אל השגת היעד. הנה כמה דוגמאות פשוטות: 1. נגיד שאנחנו נוסעים למכולת לקנות כמה דברים. הדרך לשם לא מעניינת אותנו. היא...
מי אתה? אם יש לך רכב, אתה יכול להיות הרכב? אם יש לך ילד, אתה יכול להיות הילד? אם יש לך מחשבות, רגשות וגוף, אתה יכול להיות הם? איך אתה יכול להיות מה שיש לך? מה שיש לך הוא אולי שלך באופן זמני, אך הוא לעולם לא יכול להיות אתה. אתה זה שיש לו את זה. אז מי אתה? מי אתה? מה...
נעשה את זה פשוט: אם משהו לא נעים לנו כרגע ואנחנו מחכים שזה יעבור כבר, אנחנו לא כאן. אנחנו בעתיד. אם משהו נעים לנו מאד כרגע ואנחנו רק רוצים שיישאר ככה, אנחנו לא כאן. אנחנו בעתיד. הרגע הזה הוא הרגע היחיד בו החיים קורים. כל השאר זה זיכרון (עבר) ודמיון (עתיד). היות וגם...
כולנו היינו רוצים להיות מאושרים. כולנו גם היינו שמחים לא לעבוד קשה כל החיים בשביל זה. אבל אושר שמגיע בקלות ובמהירות ייעלם באותה הקלות והמהירות, ויש לנו גם אושר כזה לפעמים וזה בסדר גמור. אך יש אושר אחר. יש אושר שאינו תלוי בדבר (חיצוני) והדרך להגיע אליו עוברת דרך הרגע...
