דיברתי על ׳הסליחה׳ עם מישהו חכם שאני מאד אוהב והוא אמר שלדעתו זו המילה שהכי קשה לאנשים להגיד. יכול מאד להיות שהוא צודק. ״אם זו המילה הראשונה שהכי קשה לנו להגיד, אתה יודע מה הדבר השני שהכי קשה לנו להגיד במילים?״ שאלתי אותו. ״מה?״ ענה. ״אני אוהב אותך״ השבתי. הוא חשב...
לא ניתן להכריח אדם למצוא את השקט הפנימי שלו. ניתן לפתוח לו חריץ בדלת, לאפשר לו הצצה, טעימה קטנה, ואז, אם הוא באמת רעב לשקט, אם הוא באמת סבל מספיק, הוא יפתח את הדלת וייכנס וזה יהפוך למסע החשוב והמרכזי...
״אולי״. מילה אחת שמכילה בתוכה שלווה גדולה. מילה אחת שמכילה בתוכה קבלה שלמה. אם היינו פחות ״יודעים״ מה יקרה ב״עתיד״ על סמך ה״עבר״, אם היינו פחות מתייגים דברים כטובים או רעים, אם היינו פחות מחליטים שזה נכון וזה לא, שזה צודק וזה לא. אם פשוט היינו אומרים יותר ״אולי״...
אני זוכר את זה בבירור רב, למרות שעברו יותר מ 40 שנה מאז. הייתי עם המשפחה באחד מחופי הים באזור קיסריה. באותן שנים נהניתי מאד לצלול צלילה חופשית עם סנפירים ומשקפת ״ולטייל״ מתחת למים. העולם התת מימי והשקט שבו קסמו לי מאד. בכל זאת, מזל דגים. הייתי אז בן 6-8 בערך. שחיתי...
עד לפני כ 7 שנים היה לי ראש רציני מאד וקשה מאד. זה לא שלא אהבתי לצחוק והייתי עם מלא הומור כמו היום, אלא שפשוט צחקתי ונהניתי רק כשהראש שלי אישר לי לצחוק וליהנות. כמו אצל רובנו, הוא היה הבוס הבלעדי ורק מדי פעם הוא אישר לי ליהנות ורק אם היתה סיבה טובה לכך לדעתו ושום דבר...
זה לא אמור היה להיות מסובך וקשה כל כך. כל מה שהיה עלינו לעשות זה להשאיר לילדים שלנו עולם מעט טוב יותר ממה שקיבלנו. זה הכל. אם כל דור ישאיר לדורות שאחריו עולם טוב יותר, האנושות תשגשג ותפרח, כמו גם כדור הארץ המאחסן אותנו כאן. אני סבור ששקט פנימי הוא המפתח...
